הבלוג של הספרייה העירונית באר שבע

  כתבה: אילנית יהודה   מעת לעת אני אוהבת להמליץ על קריאת ספר מתח, משום שיש משהו משחרר מכל עומס בלקרוא ספר מסוג זה שגורם לנו להתמסר לעלילה הקולחת שלו. אלכס מיכאלידס, סופר ממוצא קפריסאי, מצליח להגיש ספר מתח כזה שבו זהותה של הרוצחת, אלישה ברנסון, ידועה מראש. הגיבורה היא ציירת בעלת שם שמתגוררת באחד הרובעים היוקרתיים של לונדון. היא מחליטה לירות בבעלה, צלם אופנה, חמש יריות בפנים. ולא, אין כאן ספוילר, כל זה מונח בתחילת הספר. מה שלא ברור הוא למה לעזאזל היא עשתה את זה?                                                               אילוסטרציה מתוך: pixabay בניגוד לפרויד, נקודת המוצא של הסופר היא שכל האנשים לוקים בדרגות שונות של שגעון ושהמטופלת והמטפל הם שותפים הדדיים בניסיון להבין את חידות הנפש שלהם עצמם. יש כאן תהליך דיאלקטי שמטרתו היא להצליח לזהות ולמפות את שורשיה של טראומה נפשית. בדומה למטופלת שלו, שסבלה מבעיות תקשורת עם בעלה, גם לגיבור הספר, תיאו פייבר, ישנן בעיות מסוג זה בזוגיות שלו עם קתי. אנו למדים מכך שגם במובן של הנרטיב, של עצם סיפור החיים, המטפל אינו נמצא בעמדה של עליונות על המטופל