רשומות

מציג פוסטים מתאריך נובמבר, 2014

טבריה אהובתי, או על כתיבתו הפוצעת של שמי זרחין בספרו "עד שיום אחד"

כתבה: אילנית יהודה  אחד הסרטים של במאי הקולנוע, שמי זרחין, "אביבה אהובתי", מדבר על גיבורה קשת יום שיש לה, כל הזמן, סיפורים בראש. היא רואה אותם כמראות וכתמונות הקוראות לה לבוא אליהן, והיא תוך מאבק מתמיד, אף מצליחה להתעלות מתוך מציאות יומה האפורה ולהעלות אותם על הכתב, רק כדי שיגזלו ממנה בסופו של דבר, מתוך רצון. אינני יודעת מיהי הדמות הנשית בחייו של זרחין עצמו אשר היה לה קשר כה כמוס וכה עמוק אל הכתיבה, אל הספרות, אל השירה. קשר קיומי מצד אחד ומוחמץ כל כך בעל כורחו, מצד שני, וכל שאוכל לומר הוא שגם רוחמה, אם המשפחה הטבריינית שזרחין מגולל את קורותיה ברומן "עד שיום אחד" מזכירה בכל המובנים הללו, את אביבה. זרחין מדבר מתוך רוחה שוחרת השירה של רוחמה, שנפשה קשורה בעבותות של אהבה לרחל, ללאה גולדברג, לאלתרמן, תוך שהוא נע על ציר הזמן של השנים הנוקפות את הזמן באכזריות, בציפייה ובהמתנה אל נצח אחד, אל יום אחד אחר, שכהווייתו, לעולם לא מגיע.  הרומן מתחיל ב- 69 עובר דרך 1975, 1983, ומסתיים ב- 2010. תוך כדי תנועתו האיטית החודרת את השנים ואת התקופה ההיסטוריות, מתמקד זרחין בכל פ