בימת שיר



בימת שיר לשנת 2018




פִּיּוּט מודֶרְנִי לְזֶבֶד הַבַּת / אביבה נקר

 זֶבֶד טוב זְבָדַנוּ הָאֵל

בַּת נולְדָה בְּיִשְרָאֵל

יִשְמְחו בָּהּ הורֶיהָ

סִימָן טוב תְּהִי לְאַחֶיהָ

יָשִישוּ כָּל רואֶיהָ           אֵָמֵן

סִימָן טוב תְּהִי לְאַחֶיהָ

יָשִישוּ כָּל רואֶיהָ

 

הַיָּלְדָה תְּהִי בְּרוכָה

תִּגְדַּל בְּאושֶר וּבְשִמְחָה

תָּבִיא יְקָר לְמִשְפַּחְתָּהּ

תַּרְוֵוה נַחַת לִבְנֵי-בֵּיתָהּ

יְהַלְּלוּהָ מַעֲשֶיהָ             אָמֵן

תַּרְוֵוה נַחַת לִבְנֵי-בֵּיתָהּ

יְהַלְּלוּהָ מַעֲשֶיהָ

 

הַיָּלְדָה תְּהִי עַלְמָה

מְנַהֶלֶת רַבַּת עוצְמָה

מְקור-גַאֲוָוה לִסְבִיבָתָהּ

בְּנֵי חַיִל יִרְצוּ אֶת קִרְבָתָהּ

וִיחַזְּרוּ אַחֲרֶיהָ                 אָמֵן

בְּנֵי-חַיִל יִרְצוּ אֶת קִרְבָתָהּ

וִיחַזְּרוּ אַחֲרֶיהָ

 

הָעַלְמָה תְּהִי כַּלָּה

אֵשֶת-חַיִל רַעְיַת-בַּעֲלָהּ

יִרְאַת -ה' מְהוּלָלָה

תְּהִי כְּרָחֵל וּכְלֵאָה

וְתַהֲפוך לְאֵם גֵּאָה           אָמֵן

תְּהִי כְּלֵאָה וּכְרָחֵל

וְרוב מַזָּל טוב נְאַחֵל

 

שקט ושלווה /
איילה פרנג'י


יוֹשֶׁבֶת אֲנִי בַּגִּנָּה

בְּשֶׁקֶט וּבְשַׁלְוָה

בֵּין הֲמוֹן פְּרָחִים צִבְעוֹנִיִּים

אֲשֶׁר אֶת יָפְיָם נוֹתְנִים.

לִבִּי נִפְעַם שׁוּב מֵחָדָשׁ

מִתְּנוּעַת הַפַּרְפָּרִים

הַמְּרַחֲפִים קַלּוֹת

לְלֹא בְּעָיוֹת אוֹ דְּאָגוֹת

לְרֶגַע נָחִים מִמַּחְשָׁבוֹת בֵּין הֶעָלִים

וְשׁוּב שָׁטִים הֵם לִמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים.

בְּרֶקַע צִיּוּץ הַצִּפּוֹרִים

אוֹתָם אוֹהֶבֶת בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים

לַצִּפּוֹרִים, לַפַּרְפָּרִים וְלַפְּרָחִים

מָקוֹם בְּחַדְרֵי הַלֵּב אֶצְלִי שְׁמוּרִים.

 

 הָרוֹעֶה הַבּוֹדֵד / אילנה גורודיסקי

הָרוֹעֶה הַבּוֹדֵד אֶת שִׁירוֹ מְבַצֵּעַ עַל הַר,


וְנִדְמֶה לִי עַכְשָׁו שֶׁהוּא שָׁר אוֹתוֹ לְמַעֲנִי.

כִּבְחֵיק יְשִׁימוֹן בְּעֵת שַׁחַר הָעֶרֶב הַקַּר

הֻשְׁמְעָה הַקְּרִיאָה הַשּׁוֹמֶרֶת עַל דַּאַבוֹנִי.

 

וְרוֹאָה אֶת הַכְּבִישׁ שֶׁבֵּין דְיוּנוֹת עוֹשֶׂה עֲקֻמָּה,

וְגִבְעָה יְרֻקָּה שֶׁעֻטְּרָה פֶּה וְשָׂם בִּפְרָחִים,

וְאַתְּ פִּיו הַסָמוּק וְנוֹשֵׁק שֶׁל בָּחוּר גְּבָה-קוֹמָה,

וְכּמִיהוֹת שֶׁאוֹתָנוּ מָשְׁכוּ מִשָּׁם לַמֶּרְחַקִּים.

 

לוּ הָיִיתִי יוֹדַעַת שֶׁלָּנוּ אָסוּר לְוַתֵּר,

שָׁם הָיִיתִי נִשְׁאַרְת בְּאֹהֶל, רוֹעֶה עֲדָרִים.

כִּי כָּעֵת זִיכָּרוֹן הוּא אוֹיְבִי הַיָּפֶה בְּיוֹתֵר,

וְנַוָּד לֹא-מוּכַּר מְזַמֵּר עַל תּוּגָה בֶּהָרִים.

 

 

אָסוֹן הַמַּסּוֹק בְּרוֹמַנְיָה / אלי אביטן

אֵי שָׁם עַל רֹאשׁ הָהָר שֶׁנִּמְצָא בַּמֶּרְחַקִּים

עוֹמְדִים שֵׁשׁ הַנְּשָׁמוֹת וְעָלִינוּ מַבִּיטִים

הֵם עוֹמְדִים בְּרֹאשׁ הָהָר וְצוֹחֲקִים בְּלִי קוֹל

זֶה לֹא יָכוֹל לִקְרוֹת לָנוּ אָנוּ כָּל יָכוֹל

 
וְזֶה קָרָה בְּאוֹתוֹ יוֹם גּוֹרָלִי וְרַע מִכָּל

הַמַּסּוֹק קָרַס בַּגֶּשֶׁם וּבַקֹּר

הָרְאוּת הָיְתָה אַפְסִית וְגַם אִם אַתָּה מַלְאָךְ

תִּזְהַר שֶׁאוֹתְךָ הָאֹפֶל לֹא יִקַּח

 
אֲבָל אֶת הַתְּאוּנָה הֵם לֹא יָכְלוּ לִמְנֹעַ

הַמַּסּוֹק התנגש בְּהַר וְקָרַס לֹו הַמָּנוֹעַ

וּלְמַטֶּה הוּא הִתְחִיל לִפֹּל

וּמוֹתִיר מֵאֲחוֹרָיו אֶת מִשְׁפָּחוֹת הַשַּׁכּוּל

 

אֲבָל תַּרְאוּ מָה זֶה מִקְרִיּוֹת פֹּה קוֹרָה  

הָאֲדָמָה שֶׁמְּמַנָּה נִלְקְחוּ מִילְיוֹנִים לַשּׁוֹאָה

כְּאִלּוּ לֹא מַסְפִּיק לָהּ שֶׁנִּלְקְחוּ שִׁשָּׁה מִילְיוֹן

וְהַיּוֹם הִיא מְבַקֶּשֶׁת עוֹד שִׁשָּׁה לַזִּכָּרוֹן

 

אֲבָל עַל רֹאשׁ הָהָר כְּאִלּוּ כְּלוּם אֵינָם יוֹדְעִים

עוֹמְדִים לָהֶם שֵׁשֶׁת הַמַּלְאָכִים

וְצוֹחֲקִים בַּקּוֹל שֶׁלֹּא נִשְׁמָע

וְלֹא מְבִינִים בָּעֶצֶם עַל מָה כָּל הַמְּהוּמָה

 

הֵם עוֹמְדִים עַל רֹאשׁ הָהָר וּמַבִּיטִים לְמַטָּה

וְרוֹאִים הַרְבֵּה בָּלָגָן וְהַרְבֵּה רַעַשׁ

וְלֹא חוֹשְׁבִים בַּכְּלָל שֶׁהֵם מֵתִים

הֲרֵי לִפְנֵי חָמֵשׁ דַּקּוֹת הָיִינוּ בַּמַּסּוֹקִים

 

הֵם עוֹמְדִים שָׁם צְעִירִים וְוָתִיקִים קְצִינִים ונגדים

אֲפִלּוּ חֶלְקָם כְּבָר מְשָׁרֵת בְּמִלּוּאִים

אֲבָל הֵם נוֹתְנִים אֶת כָּל הַנְּשָׁמָה

כִּי זֶה מָה שֶׁהֵם לָמְדוּ לַעֲשׂוֹת בַּצָּבָא

 

בס"ד

בֵּין שְׁתֵּי גְּבָעוֹת / א ב מֵאִיר

 עַל שְׁתֵּי גְּבָעוֹת סְמוּכוֹת נִצָּבוֹת הַכַּתּוֹת.                                                        

זָרוֹת וְעוֹיְנוֹת עֵינֵיהֶם מוּסָטוֹת.  

                                                                                                          

וּלְמָרְגְּלוֹת שְׁתֵּי הַגְּבָעוֹת, בַּעֶמֵק מַצֵּבוֹת אִלְּמוֹת.                                              

תַּחְתֵּיהֶן חָלָלִים גִּבּוֹרֵי הַתְּקוּפוֹת.   

                                                                                                        

אַךְ עַל הַגְּבָעוֹת שָׁאוֹן וְקוֹלוֹת.                                                                 

מִתְעַצְּמוֹת הָרְגָּשׁוֹת, וּמְבוּצַרוֹת הָעֵמְדוֹת.

                 *****

אֵלּוּ צוֹפָרִים. זוֹכְרִים,                                                                         

בּוֹכִים וְעוֹמְדִים.

 

אֵלּוּ שׁוֹתְקִים. זוֹכְרִים,

בּוֹכִים וְהוֹלְכִים.

 

אֵלּוּ מָמְשִיכִים הַלְאָה,

מְדַלְּגִים אֶל הַחַיִּים.

 

אֵלּוּ עֲצוּרִים מְכֻנָּסִים.

 חַיִּים אֶת הַמֵּתִים.

                *****

אֵלּוּ צוֹפָרִים וְנִזְכָּרִים עַל הַקָּרוֹב.

אֵלּוּ מְלָחַשִים וְיוֹדְעִים אַף הָרָחוֹק.

              *****

הַצְּפִירָה קוֹרַעַת אֶת הַשֶּׁקֶט,

עוֹצֶרֶת אֶת מֵרוֹץ הַשָּׁאוֹן.

 

הַלְּחִישָׁה חֲרִישִׁית קוֹלָהּ אִלֵּם,

בּוֹקַעַת בְּכֹחָהּ רְקִיעִים בְּאוֹן.

              *****  

הַצּוֹפְרִים רוֹטְנִים עַל הַלּוֹחֲשִׁים,                                                                             

שֶׁעַל כָּבוֹד הַמֵּתִים לֹא מְחָשִים,                                                  

וּלְסִּמְלִי הַמְּדִינָה אֵינָם מִתְיַחֲסִים.

 

הַלּוֹחֲשִׁים בַּזִים לַצּוֹפְרִים.                                                           

שֶׁעֲבוּר זִכָּרוֹן יְשְׁנִים נִזְקָקִים לְקוֹלוֹת רָמִים.                                     

וְשׁוֹכְחִים תּוֹעֶלֶת אֲמִתִּית לֶחָלָלִים

              *****  

וּבָעֵמֶק הַדּוֹמֵם מַצֵּבוֹת עֲצוּבוֹת.                                                

וְעֵנַיִּים שֶׁכְּבָר לֹא רוֹאוֹת.                                                        

מְבַקְּשׁוֹת לֶחָבֵּר בֵּין הַגְּבָעוֹת.

 

שָׂם / אליעזר גרינשפון
 
בַּמַּדָּף הַתַּחְתּוֹן
שֶׁל אָרוֹן לִכְלִי פֶּסַח
הָיוּ שֶׁמּוֹרוֹת חֲבִילוֹת שֶׁל סְפָרִים זֵהִים:
הָרוֹמָן הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן שֶׁלָּהּ
שֶׁרָאָה אוֹר.
 
אִשָּׁה קְטַנָּה
בְּמִטְפַּחַת גְּדוֹלָה וּשְׁחוֹרָה –
בִּגְדִי יָגוֹן שֶׁל נִשְׁמָתָהּ,
אוֹתָהּ הֶחְזִירָה לַקָּדוֹשׁ בְּרֹךְ הוּא.
 
בַּמַּדָּף הַתַּחְתּוֹן
שֶׁל אָרוֹן לִכְלִי פֶּסַח
הַסְּפָרִים הִסְתַּתְּרוּ מֵעֵינֵי נְכָדֶיהָ –
אַנְשֵׁי שָׂפָה אֵחָרֵת,
אֲמֻנֶּה אַחֶרֶת
וְגוֹרָל אַחֵר.
 
אִשָּׁה קְטַנָּה בַּעֲלַת סוֹד,
הַנָּעוּל עַל מַפְתֵּחַ בְּאָרוֹן לִכְלִי פֶּסַח.
לְהוֹצִיא אֶת הַסְּפָרִים מֵהַבַּיִת –
זֶה כְּמוֹ לִשְׁכֹּחַ לְנַצֵּחַ אֶת הַכֹּל,
שֶׁנִּשְׁאַר מֵאָחוֹר לַנְּשָׁמָה, שֶׁהֻחְזְרָה לַקָּדוֹשׁ בְּרֹךְ הוּא,
כְּמוֹ לִשְׁכֹּחַ אֶת מְחִיר הַהַחְזָרָה.
.. . . . . 
שְׁלוֹשָׁה לִיטְרִים שֶׁל דֶּלֶק
מִמְּלַאי שֶׁל הרייך הַשְּׁלִישִׁי
הוּצְאוּ לְהַצָּתַת מְדוּרָה
מִסְּפָרֶיהָ.
שְׁלוֹשָׁה לִיטְרִים שֶׁל דֶּלֶק
וְקָלִיעַ אַחֵד,
אֲשֶׁר אִחֵד אֶת הַגּוּף עִם הַנְּשָׁמָה.
 

* / גיל גולן

 הַמִּלִּים שֶׁלֹּא

אָמַרְתָּ

הָיוּ תְּלוּיוֹת

כִּגְוִיּוֹת לְלֹא חֶבֶל

מְאַיְּמוֹת לִפֹּל עליי

הַמַּבָּע שֶׁנֶּעֱלַם מפניי

הִסְתִּיר אוֹתִי

מִכָּל עֵינַיִךְ

וּבַחֹשֶׁךְ הַקַּר

הָיִיתִי

הֵד בּוֹדֵד וְכָלוּא

בֵּין תוּגוֹתֵייךָ

 
עַד לַדַּקֻּיּוֹת הַקְּטַנּוֹת שֶׁל הַהַרְגָּשָׁה  / גלית אבגי כהן

נִצַּבְתִּי מוּלְךָ אֵיתָנָה
לֹא חָסַכְתִּי מִמְּךָ שׁוּם תְּחוּשָׁה
גַּם אֶת הַגֹּעַל הֵטַחְתִּי בְּךָ.
עַד אוֹתָהּ דַּקּוּת
הִקְפַּדְתִּי עַל נֶאֱמָנוּת.
לְעַצְמִי, וּלְיַחַד שֶׁלִּי.
בְּעֶצֶם,
לְכָל מָה שֶׁהֵבֵאתִי אִתִּי.
לֹא זִיַּפְתִּי לְרֶגַע מֵחוּשׁ.
לֹא עִדַּנְתִּי מָרוֹר וְאַכְזָבָה.
אֲפִלּוּ אֶת הַכְּאֵב,
חִבַּקְתִּי בְּלֵית בְּרֵרָה.
עַד לַדַּקֻּיּוֹת הַקְּטַנּוֹת שֶׁל הַהַרְגָּשָׁה,
אֲנִי פֹּה לְצִדְּךָ.
בַּקּוֹל שֶׁרוֹעֵד לְעִתִּים.
בַּדְּמָעוֹת שֶׁזּוֹלְגוֹת,
וּבְפָנִים מֵאִירִים.

 
 

חִבּוּר / ג'ני פרמינגר

 אוֹהֶבֶת אֶת עַצְמִי, אוֹתְךָ

לְיָדִי, לְיָדְךָ

כְּעֵצִים,

שֶׁעַנְפֵיהֶם אֲרוּגִים

כְּרִקְמַת כּוֹכָבִים.

מְחֻבָּקִים,

בְּמֶרְחָב מְקֻדָּשׁ.

 


הִשְׁתַּקְּפוּת / הִילָּה פלד

 עֲנָנִים בְּגָוֶן יָרוֹק וְאָפוֹר

מְסַמְּנִים איתותים לַשֶּׁמֶשׁ

שֶׁאִיחֲרָה לָבוֹא וּלְחַמֵּם

אֶת גּוּפִי הַקּוֹרֵא לְעִיתִּים

לַמַּגָּע שֶׁלָּךְ

וּלְאוֹתָהּ הַהִילָּה שֶׁחַיָּה

סְבִיבִי בְּלֵילוֹת אִיתְּךָ

בֵּין צללי הַקִּירוֹת

הַדּוֹמְמִים כְּמוֹ שְׁנֵינוּ

זִיכְרוֹנוֹת שֶׁרָקַמְנוּ בָּנִינוּ

וְסוֹדוֹת כְּמוּסִים

בִּלְתִּי ניראים כְּאַלְמוּגִּים

טְבוּעִים בְּחוֹל צָהוֹב

אָנוּ מַרְגִּישִׁים בַּיַּחַד בַּלֵּב

ושרויים אֶת הַלְּחוּד הַנִּצְחִי

מטאפורה עֲנָקִית

וְהַיָּם שֶׁבִּשְׁבִילִי

אֵין לוֹ סוֹף כָּךְ הַהִשְׁתַּקְּפוּת שֶׁלָּךְ

עֲדַיִין קִיַּימְתְּ

וְאֵינָהּ נמוגה לָעוֹלָם-–––

 


*/ חנה לפידות

 אַתְּ נוֹתֶנֶת  לַצְּלִילִים

לְהַלֵּךְ במֵיתָרֶיךָ הַצְּרוּדִים

כְּפֶצַע  פְּעוּר פֶּה

מַרְעִידָה  בְּקוֹלֵךְ כְּתָמִים כְּתָמִים

הַצְּלִילִים נָעִים בָּךְ אֲדֻמִּים

מפְרִים  אֶת הַחֻקִּים

מְגַלִּים אֶת הַחוֹרִים

נִשְׁבָּרִים נֶאֱסָפִים

כְּמוֹ שְׁבָרִים שֶׁנֶּעֱרְמוּ

עַל סַף שְׁתִיקוֹתָיִךְ

סַקְסוֹפוֹן מְסַמֵּן לָךְ

אֶת הַדֶּרֶךְ הַיּוֹרֶדֶת

מָטָה מָטָה אֶל מְחוֹזוֹת הַתְּהוֹם 

צְלִיל  אַחַר צְלִיל

צְלִיל אַחַר צְלִיל

סַקְסוֹפוֹן מְנַגֵּן לָךְ

אֶת  בְּלוּז הַדְּרָכִים

שֶׁאָבְדוּ לָךְ בַּדֶּרֶךְ

לְרֶגַע  אַתְּ מִתְעַטֶּפֶת

 בְּרַחֲמָיו שֶׁל שִׁיר

 הַבּוֹעֵט לְהִוָּלֵד

 

 
חוֹלֵם חָסֵר / יבחר גנאור

שִׁירָה חַיֶּבֶת לִהְיוֹת מְנֻקֶּדֶת

כְּמוֹ אַהֲבָה

שֶׁצְּרִיכָה לִהְיוֹת מְדֻיֶּקֶת

וְלֹא מִשְׁתַּמַּעַת לַשְּׁנַיִם

בְּאֹפֶן שׁוֹנֶה.

 

לָכֵן אֲנִי תָּמִיד,

וְאַתְּ - אַף פַּעַם לֹא.

 
עומר, ינואר 2015



 

עִיר מִפְּלַסְטִיק/ יוליה פפר

 
אִישׁ מִנְּיָר וְאִשָּׁה מִקַּרְטוֹן יִשְׁבּוּ עַל גַּג העִיר

וְדִבְּרוּ עַל עִנְיָנִים חֲשׁוּבִים מְאוֹד.

 

אֲרֻבּוֹת פְּלַסְטִיק וּמִתֹּכֶן עַשֵּׁן סינטטי מִתְנַשֵּׂא לָאֲוִיר .

וּבִרְחוֹבוֹת עָמוּסִים

פַרְצוּפִי פְּלַסְטִיק מִסְתּוֹבְבִים .

 

וְהַמָּחוֹג שֶׁל הַשָּׁעוֹן עַל בִּנְיָן הלגו הֶחָדָשׁ מְסַיֵּם עוֹד שָׁעָה.

אֵין זְמַן לְחַכּוֹת צָרִיךְ כָּאן עִיר לְבָנוֹת.

עִיר מִקַּרְטוֹן! קְרָא הָאִישׁ מִקַּרְטוֹן

רַק עִיר מִנְּיָר! קָבְעָה הָאִשָּׁה מִנְּיָר

 

רְבוּ זֶה עִם זוֹ,

עַד שֶׁלֹּא הִצְלִיחוּ לִשְׁמֹעַ אֶת הַגֶּשֶׁם הָרִאשׁוֹן

שֶׁבָּא וְהֵצִיף אֶת כָּל הָעִיר.

 

עִיר הַפְּלַסְטִיק עָלְתָה עַל גְּדוֹתֶיהָ.

 

אֵין כָּאן עִיר מִקַּרְטוֹן כְּמוֹ שֶׁקָּרָא הָאִישׁ מִקַּרְטוֹן

וְאֵין כָּאן עִיר מִנְּיָר כְּמוֹ שֶׁקָּבְעָה הָאִשָּׁה מִנְּיָר

יֵשׁ כָּאן עִיר מָתַחַתְּ לַמַּיִם.

 

מִי הֶחְלִיט מָה טוֹב אוֹ מָה רַע הָיָה לְעִיר הַקְּטַנָּה הַזֹּאת?

אִם אַתָּה  עָשׂוּי  לא מֵהַחֹמֶר הַמַּתְאִים אָז לְאָן אַתָּה שִׁיֵּךְ?

וְאִם הַמַּיִם הַיּוֹם הֶחְלִיטוּ בִּשְׁבִילֵנוּ

מָחָר הֵם יִתְאַדּוּ כְּשֶׁתִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ

 

וְתִוָּצֵר,

עִיר.

עִם חֻקִּים חֲדָשִׁים.

 

  

נָ עֳ מִ י / יוסף אליעז

לִבִּי לִבִּי לְבַת-עַמִּי
בַּת בֵּית-לֶחֶם, נָעֳמִי
לְבֵיתָהּ שָׁבָה, מוּכָּה עַד פַּת-לֶחֶם, עַד חֶרְפָּה
לְלֹא בָּנִים וּבַעַל, שִׁלְחָה אֶת עָרְפָּה
שַׁכּוּלָּה וְאַלְמָנָה
מַכּוֹתֶיהָ מִי מָנָה


רוּת, הַמּוֹאֲבִיָּה אֲשֶׁר דָּבְקָה בָּהּ מֵאָז
הָיְתָה לְאִשָּׁה לְבוֹעַז

הַזָּרָה, רוּת, יָלְדָה שׁוֹשֶׁלֶת מַלְכוּת

מִגוֹאֵל, אַךְ לֹא מִזֶּרַע נָעֳמִי, יְדוּעַת סֵבֶל וּבְכוּת

נוֹתַרְת, נָעֳמִי, מוּכַּת עֲרִירוּת
(אֲפִילּוּ הַמְּגִילָּה קְרוּיָה עַל שֵׁם רוּת)

קִבָּלְת עָלַיִךְ מַטֲלָּה לֹא קַלָּה:

שֶׁלֹּא לְקַנֵּא בָּהּ, בַּכַּלָּה


כְּשָׁאוּל, אֵיכָה

שִׁמַּשְׁתְּ מָבוֹא לִמְלוּכָה

לְלִבִּי נָעַמְתְּ נָעֳמִי
בְּגוֹרָלֵךְ נִשְׁקָף גּוֹרָל עַמִּי:

לַעֳמּוֹד בְּאָסוֹן
אַחֵר מִמֶּנּוּ יִזוֹן
מִנִּתּוּץ פְּסָלִים בְּאַחַת
מִאֱמוּנָהּ בְּאֵל אֶחָד
מִהֱיוֹת לָעַד עַם סְגֻלָּה

זְכוּת אֲשֶׁר שֻׁלְּבָה בָּהּ קְלָלָה

אַיֵּה הַצֶּדֶק?
נֶחְבָּא בַּסֶּדֶק


נְוֵה-אִילָן, כ"ז סִיוָן תשס"א, 18.6.2001


 

בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר / יפה חכמון

 וּבַעֲלוֹת הַשַּׁחַר, עֵת נָפְלוּ עָלַי קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ,

הֵקַצְתּי וְנַפְשִׁי פְּזוּרָה עָלַי,

הָעֶרֶב יִתְקַיֵּם עֶרֶב הֲוַי,

אוּלַי אָפִיג השיממון

וּמָה אח"כ?

אַתֶּם

כֻּלְּכֶם

תְּחַכּוּ כָּאן

וְאֶזְכֹּר

אֶת עֵינְכֶם הַטּוֹבוֹת

לֹא, לֹא אוֹכֵל לָגַעַת

לִבִּי מְבַקֵּשׁ

עוֹד נְשִׁיקָה

עוֹד חִבּוּק



©כָּל הַזְּכֻיּוֹת שְׁמוּרוֹת לַיָּפֶה חכמון סוּסָהּ


 

רֶגַע מֻשְׁלָם / לאה קצנל                                                 

 צְלֹל בְּיַם אַהֲבָתִי

וְהַשְׁקֵנִי בְּמֵי אַהֲבָתְךָ.

הִתְבּוֹלַלְנוּ זֶה בָּזוֹ

אֲבָל לֹא נִמְהַלְנוּ--הִתְעַשַׁרְנוּ.

 

רֶגַע זֶה מוּחָשִׁי כַּחֲלוֹם,

חֲלוֹם חָרוּט בְּנִשְׁמָתִי

שֶׁלֹּא יִשָּׁכַח לְעוֹלָם.

 

אַתָּה שֶׁנּוֹלָד וְנִמּוֹל

וַאֲנִי שֶׁנִּידָה וְיוֹלֶדֶת,

שֶׁאֵינֶנּוּ מֻשְׁלָמִים/נִצְחִיִּים,

שְׁנֵינוּ יוֹדְעִים שֶׁאַנַחְנוּ

פְּגוּמִים, פְּגִיעִים, וּקְצוּבֵי-זְמָן.

 

כָּךְ קַל לָנוּ לֶאֱהֹב,

לְהִתְעַנֵג בְּיַחַד בְּחַיֵּינוּ

וְלִיצוֹר רֶגַע כֹּה מֻשְׁלָם וַאֲמִתִּי.


 


עין ממעל  / ליטל דיין

אַתְּ לוֹטֶשֶׁת בִּי עַיִן

סָנְוֵרָיִךְ מַכִּים

נוֹעֶצֶת קַרְנֵךְ בִּבְשָׂרִי הֶחָרוּךְ

מְצִיצָה בִּי מִן הַחֲרַכִּים

אוֹמֶרֶת לַחְשֹׂף פְּגָמָי בָּרַבִּים

בְּאֵין רַחֲמִים - אַף לֹא שֶׁמֶץ בָּרוּךְ.

 

גּוֹהֶרֶת מִמַּעַל

צְהֻבָּה לִי מְאוֹד

וְיוֹרֶקֶת סְבִיבַי פִּסּוֹת מַרְבַדִּים

בְּאוֹר פִּתּוּיַיִךְ הַקּוֹרְאִים לִי לִמְעֹד,

לְהַפְקִיר פָּנַי הַגְּדוּדִים,

לֹא תַּפִּילִי צִלִּי הַנָּחוּשׁ לִמְרֹד -

בְּנָפְקִי אֲכַלְכֵּל צְעָדָי, מְדוּדִים.

 

אַךְ לְעֵת עֲרִיבָה,

מַבִּיטוֹת פָּנִים אֶל פָּנִים

כְּשֶׁסֹּמֶק בִּלְחָיַיִךְ, עֵינֵךְ דִּמְדּוּמִים

אַף כִּי חָלְפוּ עוֹנוֹתַי, חִידֵדָנִי הַקֹּר,

אֶבְהֶה אֵלַיִךְ רַחֲבַת-אִישׁוֹנִים

מַפְקִירָה עַרְטִילָי לַחֲמִימוּת לִטּוּפַיִךְ -

וְהִנֵּה, בְּהִתְיַחֲדֵנוּ, הָיִיתִי אֲנִי לָךְ מָקוֹר

וְנֹחַם לְיוֹמֵךְ, שֶׁבְּכָל אֵינְסוֹפָיו

אַתְּ נִדְרֶשֶׁת לְהָעֵם לְהָטַיִךְ -

                  לְהַטְבִּיעַ בְּדָם אֶת נוֹפָיו.

 

ליטל, ספטמבר 2017

 

חֶרֶב שֶׁל דומוקלס  / מיכאל מירושניק

 בְּאִי אַחֵד דַּי מְרֻחָק

סיציליה זֶה שָׂמוּ

עָמְדָה הָעִיר שֶׁנִּמְחֲקָה

לִפְנֵי מֵאוֹת רַבּוֹת.

 

הָעִיר מוֹכֶרֶת הָיְתָה

בְּכָל עוֹלָם רָחָב

וסירקוז הָיָה זֶה שָׂמָה

בַּזְּמַן עַתִּיק, נֻדַּח.

 

בָּעִיר הַזֹּאת שָׁלַט רוֹדָן,

שָׁלַט בְּיָד בַּרְזֶל,

אֲבָל בְּכָל זֹאת לֹא לַבַּד

הָיָה אֶצְלוֹ חָבֵר.

 

דומוקלס כָּךְ נִקְרָא חָבֵר

תָּמִיד אָהַב לִשְׁאֹל:

"נִרְאֶה לִי דיאוניסוס

אַתָּה סוֹחֵב אֶת עֹל.

 

הֲרֵי אַתָּה עָשִׁיר מְאוֹד,

אֵין גְּבוּל לְשִׁלְטוֹנְךָ.

אַתָּה יָכוֹל כָּל לַעֲשׂוֹת

הַכֹּל כִּרְצוֹנְךָ.

 
 

אַתָּה לוֹבֵשׁ בְּגָדִים יָפִים

אוֹכֵל מְעַדְּנִים

וּבַחוּרוֹת עוֹמְדוֹת בְּתוֹר

יָפוֹת מִכָּל הָעִיר.

 

אֲבָל אַתָּה עָצוּב תָּמִיד,

רַגְזָן ומצוברח

אֲנִי מוּכָן לְהִתְחַלֵּף

אִתְּךָ בְּכָל מַצָּב.

 

אָז דיוניסוס בְּלִי לֶחָשׁוּב

אָמַר: ''. אֵין בעה

אַתָּה חָבֵר עַכְשָׁו רוֹדָן

הַיּוֹם עַד הִשְׁקִיעַ."

 

צָחַק מְאֻשָּׁר דומוקלס

לָבַשׁ אֶת הַבְּגָדִים

וְהִתְיַשֵּׁב בְּכֵס מַלְכוּת

שָׂמֵחַ כְּמוֹ סטיר.

 

אָכַל,  שְׁתֵה לְהוֹנָאָה,

עִם בַּחוּרוֹת רָקַד

וְאָז למלע הִסְתַּכֵּל,

כֻּלּוֹ פִּתְאוֹם רָעַד.

 

כִּי שָׂם עַל חוּט עדין מְאוֹד

יָשָׁר מֵעַל רֹאשׁוֹ

נִתְלֶה הֶחָרֵב עֲנָקִית

שֶׁתְּקַבֵּל אֶת שָׂמוּ.

 

'' מָה זֶה'' גִּמְגֵּם בְּחֹר מְסַכֵּן

בְּלִי לְהָסִיר מַבָּט.

''זֶה פָּחַד שֶׁאֲנִי מַרְגִּישׁ

תָּמִיד מִכָּל אֶחָד.''

 

דיוניסוס כָּךְ אָמַר

וְגַם הִרְחִיב מִקְּצָת:

כִּי כָּךְ אֲנִי שׁוֹלֵט בְּעִיר

יֶדַע כָּל אֶחָד,

 

אֲנִי אַכְזָר, אֵין רַחֲמִים

אֶצְלִי בַּלֵּב בִּכְלָל

וְשִׁלְטוֹנִי עוֹמֵד עַל דָּם

וּפַחַד הָאַכְזָר.

 

אָז יֵשׁ לִי אוֹיְבִים רָבִים

בָּעִיר ומחוצה.

וְהֵם רוֹצִים לִרְאוֹת אוֹתִי

מִזְּמַן בְּתוֹר גּוּפָהּ.

 

אָז כְּדֵי לִשְׁמֹר חַיִּים

חִיֵּב לְהִתְרַכֵּז

וְאֵין לִי פְּנַאי לַהֲנָאוֹת

וְאֵין שִׂמְחָה בַּלֵּב.

 

מִזְּמַן הַיַּיִן לֹא מָתוֹק

בְּגָדִים כְּבָר לֹא יָפִים,

מַחְשָׁבָתי הַיְּחִידָה

לִשְׁמֹר על החַיִּים.
 

 

אִישָּׁה עִם כַּפִּית זָהָב / מיכה נוחם

אִישָּׁה עִם כַּפִּית זָהָב שֶׁפָּגַשְׁתִּי בְּמִקְרֶה וְדָרַך קָבַע

הוֹסִיפָה קוֹרֶט תַּבְלִינִים

לְחַיַּי הַפְּשׁוּטִים

מְעַט מִזֶּה וּמְעַט מִזֶּה

חִימְמָה וְהִגִּישָׁה

עַל מַגָּשׁ

וַאֲנִי שֶׁמִּתְבַּשֵּׁל לְאַט לְאַט

נָמַס מבפנים וּמַקְרִין לבחוץ

מוֹדָה לָהּ

עַל הַטּוֹב

וְעַל הַקּוּרְטוֹב

שֶׁהוֹסִיפָה לְחָיַי

אִישָּׁה עִם כַּפִּית זָהָב

זָהָב טָהוֹר

חִיֵּיב לְךָ בִּזְכוּת אוֹתוֹ מַתְכּוֹן

שֶׁעָשׂוּי מְדוּיָּיק בַּמִּידָּה הַנְּכוֹנָה

מבעבע מבפנים מֵרִיחַ למרחוק

מוּרְכָּב מִמִּילִּים,  קַבָּלָה וְחִיּוּךְ מַשְׁלִים

צָרוּב מבפנים

רַךְ עֲסִיסִי

וְכָל כָּךְ בְּסִיסִי

 




פְּרֵדָה  / נוגה יעקב אהודה                                                        

הַכָּרוֹז מוֹדִיעַ חֲגִיגִית

עוֹד מְעַט וְנַגִּיעַ

לַתַּחֲנָה הַסּוֹפִית.

זֶה הַזְּמָן לְהִפָּרֵד,

לוֹמַר שָׁלוֹם אַחֲרוֹן

לְכָל אֲשֶׁר חָוִיתָ

לְמִן יוֹמְךָ הָרִאשׁוֹן.

יַלְדּוּתְךָ עַל גָּדַת הַחִידֶּקֶל

אַלְפֵי צַמְרוֹת הַדֶּקֶל,

רֵיחַ קָפֶה חָזָק עִם הֵל

וְהוּא כֹּה מָתוֹק

כִּצְחוֹקוֹ הַמִּתְגַּלְגֵּל שֶׁל נִינְךָ הַתִּינוֹק.

הַמּוּסִיקָה הַמִסְתַּלְסֶלֶת,

הַסְּפָרִים שֶׁקָּרָאתָ בְּאוֹתָהּ הַדְּבֵקוּת

גַּם הֶעָמוֹק גַּם הַפָּשׁוּט.

מַבָּט אַחֲרוֹן אֶל שְׁקִיעָה בּוֹעֶרֶת,

הַגּוּף נִכְנַע  אַךְ הַנֶּפֶשׁ מְלַבְלֶבֶת וּמִתְאַוָּה

מַמְשִׁיכָה לַעֲרֹג אֶל אִשָּׁה אֲהוּבָה.

עוֹד בִּיס אַחֲרוֹן מֵהַחַיִּים הַטּוֹבִים

עוֹד בִּיס אֶחָד וְדַי.

וְהַקּוֹל כֹּה בָּרוּר וּמוּבָן

וְהֵן זֹאת כְּבָר יָדַעְתָּ  מִזְּמָן,

שֶׁיָּפֶה הָעוֹלָם וְרָחָב

וְהַזְּמָן בּוֹ כֹּה צָר

וְצָר לְךָ כָּל כָּךְ, צָר לְךָ וָמָר.

וְהַלֵּב נִצְבָּט עַל כָּל מַה שֶׁיחסר

וְהָרֹאשׁ מְסָרֵב לְקַבֵּל אֶת הַמֻּגְמָר.

 

שְׁעוֹן הַחוֹל הַגָּדוֹל מוֹרִיד גַּרְגֵּר אַחֲרוֹן.

הַכָּרוֹז מִשְׁתַּתֵּק

וְשֶׁקֶט לָבָן וּדְמָמָה,

הָרַכֶּבֶת ....

מַגִּיעָה...

לַתַּחֲנָה..

הָאַחֲרוֹנָה.


לזכרו של אבי , יהושוע יעקב

 





אָזְכָּרָה / נוּרִית חוֹרֶב



בְּיַלְדוּתִּי רַחֲצָה אוֹתִּי אִמִי

בְּאַמְבָּט דִמְעוֹתֶּיה.

צָמַח שְֹעָרִי שָׁחוֹר בִּן לַיְלָה

צָנַח עַל גֵוִי.

וּבֵינוֹת מַחְלְפוֹתַי נוֹצְצֹות כִּפְנִינִים

דִמְעוֹתֶּיה.

בִּיכָּה שְׂעָרִי צַעֲרָה

וְהַפְּנִינִים שְׁחוֹרוֹת.

תִּינָה כְּאֵבָה,

הֶאֱדִימוּ כַּדָם.

נִיסִיתִּי לְהַסְתִירַן בְּצָמַתִּי

מַחְלָפָה עַל מַחְלָפָה

נִפְרְמוּ חִישׁ קַל.

חָפַפְתִּי שְׂעָרִי

בְּשֶׁמֶן הַמוֹר מְשַׁחְתִּיו.

זַהֲרוּ הַדְמָעוֹת בְּאוֹר יְקָרוֹת.

צָבַעְתִּי שְׂעָרִי

פָּסִים, פָּסִים הִלְבַּנְתִּי שְׁחוֹרוֹ.

זַהֲרוּ דִמְעוֹתֶּיה לְבָנוֹת עַל פָּסֵי הַשְׁחוֹר

וְעַל הַלוֹבֶן מַרוֹת הָיוּ.

בָּגַרְתִּי גַם זָקַנְתִּי

וְקָצָר שְׂעָרִי עַד מְאוֹד.

וּבַחֲלוֹמִי עוֹמֶדֶת אִמִי

עַל רֹאשָׁה שְׂעָרִי.

שָׁחוֹר הוּא וְאָרוֹךְ כִּבְיָמִים יָמִימָה.

מְעַרְסֵל נִשְׁמַתָה בְּחֵיקוֹ,

מְיַשֵׁן כְּאֵבָה וְנוֹשֵׁק עֵינֵיה.

בַּבּוֹקֵר בַּמִטְבָּח

עַל מִשְׁטָח כֶּסֶף נוֹצֵץ

נִיצָב נֵר נִשְׁמָתָה

שַׁלְהַבְתּוֹ נִרְעֶדֶת,

קֵרָבְתִּי כַּפּוֹתַי סְבִיבָה

וְהִנֵה הָשַׁלְהֶבֶת

עַל דִמְעוֹתֶּיה רוֹחֶפֶת.

 

 


ערגה / ניסן אבדי
בְּעֵינַי אַתְּ מוֹצֵאת שָׁלוֹם

אַף כִּי כּוּלֵךְ חוֹמָה,

וְהַשׁוֹמְרִים צָרִים.

 

וַאֲנִי בְּעֵינַיִים כָּלוֹת

נוֹשֵׂא נַפְשִׁי

לָלוּן בֵּין הַמִגְדָלוֹת

 

לוּ הוֹצֵאת מִילָה מִתַּחַת לְשׁוֹנֵךְ!

 

יולי 2017

 
 

אָבִי / סעד אבו ענאם


עוֹצֵם עֵינַיִם הִתְהַלַּכְתִּי אֶל נְקֻדַּת

 

הַמִּפְגָּשׁ שֶׁל אָבִי עִם הַמָּוֶת

 

הַמָּוֶת רָכַשׁ אֶת דָּמוֹ שֶׁל אָבִי

 

תְּמוּרַת חֲתִיכַת בַּד לְבָנָה וְחֹפֶן

 

פְּסוּקִים מֵהַקֻּרְאָן.

 

הַשֵּׁיכִים דָּנוּ בֵּינֵיהֶם מִי יַעֲטֹף

 

אֶת הַגּוּף הַבָּלוּי עַד מָוֶת

 

שֶׁהִתְהַדֵּר בַּלֹּבֶן הַמְּבֻשָּׂם, שֶׁנִּשְׁטַף

 

בִּדְמָעוֹת בְּנוֹתָיו הַמְּקוֹנְנוֹת.

 

שְׁטוּפֵי זֵעָה וְשַׁלְוָה הָיִינוּ, שַׁלְוָה

 

שֶׁנָּפְלָה מִשָּׁמַיִם עַל פָּנֵינוּ הַחִוְּרִים

 

יָשַׁבְנוּ מוּל הַצְּרִיף הַקָּטָן

 

מְחַכִּים לַגּוּפָה הָעֲטוּפָה הֵיטֵב

 

עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה

 

הַיּוֹנָה / ספרטק גורבוב


הָלַכְתִּי, הָלַכְתִּי הֲלִיכָה מְהִירָה לְכִוּוּן הַבַּיִת

כְּדֵי לַחֲזוֹת בַּיּוֹנָה הַלְּבָנָה בַּעֲלַת עֲלֵי הַזַּיִת.

לְלֹא חַת וּפַחַד מִהַרְתִּי

וּתְמוּנָה מֻשְׁלֶמֶת בְּרֹאשִׁי צִיַּרְתִּי.

 

עַל מִפְתַּן הַדֶּלֶת שֶׁל בִּנְיָן עָגֹל וְצִבְעוֹנִי,

עַל מִפְתַּן הַדֶּלֶת שֶׁל בִּנְיָן מְיֻחָד וְתִמְהוֹנִי

הִתְקַבְּצוּ כָּל דַּיָּרֵי הַבַּיִת

כְּדֵי לַחֲזוֹת בַּיּוֹנָה הַלְּבָנָה בַּעֲלַת עֲלֵי הַזַּיִת.

 

הַיּוֹנָה נָחֲתָה לָהּ עַל הַבִּנְיָן הֶעָגֹל,

דַּיָּרֵי הַבַּיִת בְּלִי קֵץ הֵחֵלּוּ לִשְׁאֹל

אֵיךְ יִלְכְּדוּ אוֹתָהּ בְּלִי שֶׁתִּבְרַח.

הַיּוֹנָה עָנְתָה בְּעַצְבוּת: אֶחְזֹר כְּשֶׁלִּבְּכֶם וְרֹאשְׁכֶם יִהְיֶה צַח.

 



מְאֻבָּק / ענת צדיק

 
מִבֵּין הַמַּעֲבָרִים הַחֲשׁוּכִים

הִנְּךָ קוֹרֵא לִי

רַגְלַי מוֹלִיכוֹת אוֹתִי אֵלֶיךָ

מִזֶּה זְמַן שֶׁלֹּא נָגְעוּ בְּךָ

הִנְּךָ עָטוּף בָּאָבָק

פּוֹעֵם לִבְּךָ, קָלוּשׁ

אַךְ אֵינוֹ שָׁבַק

מוּכְתָּם בְּסִימָנֵי הַחַיִּים.

 

נִכְרַךְ סְבִיב עַצְמְךָ

כַּאֲסוּפָּה שֶׁל קִמְטֵי עָבָר

וַחֲרִיצִים מְסַפְּרֵי דָּבָר

שׁוּלֶיךָ מְעַט תְּלוּשִׁים

מִיָּמִים רוֹעֲשִׁים שֶׁהָיוּ

הַמְעָטָה מְשֻׁפְשָׁף

הָאוֹתִיּוֹת עָלָיו דָּהוּ

נִשְׁאֲרוּ רַק שְׁתַּיִם -

' ה ה '.

 

וְאַתָּה מֻנָּח בּוֹדֵד בְּמַדָּף

נָח אֶת הַשֶּׁקֶט

לוֹחֵשׁ לִי בַּלָּאט

וַאֲנִי לֹא מִתְאַפֶּקֶת

אוֹחֶזֶת בְּךָ בַּהִתְרַגְּשׁוּת

מַעֲבִירָה יָדִי בָּעֲדִינוּת

נוֹשֶׁפֶת מֵעָלֶיךָ

מְפַזֶּרֶת הָאָבָק

לְהָפִיחַ בְּךָ חַיִּים מֵחָדָשׁ

מְחַבֶּקֶת אוֹתְךָ אֶל קִרְבִי

וְיוֹדַעַת, אַתָּה לִי כִּבְתוּלִי.

 

וּכְשֶׁאַנִּיחַ אוֹתְךָ אֶצְלִי

תַּחַת נְגוֹהוֹת

מְנוֹרַת הַלַּיְלָה בַּמִכְתָּבָהּ

אַשְׁלִים בְּךָ הָאוֹתִיּוֹת 

הַחֲסֵרוֹת

' א ב '

' אַ-הֲ-בָ-ה '

 

©

 

וַאֲנִי הַמְּשׁוֹרֵר  / רִנַּת מַצְלִיחַ

 אַתְּ אַרְצִי

וַאֲנִי הַמְּשׁוֹרֵר

כּוֹתֵב  שִׁירָתֵךְ

תָּוִים נִקְבָּצִים

נִרְקָמִים בִּשְׂדוֹתַיִךְ 

וְהַלַּחַן מִתְנַגֵּן

בְּזִרְמֵי נְחָלַיִךְ

 

ונָתַתִּי בָּךְ סִימָנִים

שִׁבְעַת הַמִּינִים

בְּרוּכֵי  שָׁמַיִם

צְמִיחָה וּפְרִיחוֹת

וְקִבּוּץ  גָּלוּיוֹת

 

נוֹשֶׁקֶת לְאַדְמָתֵךְ

 נֶאֱחֶזֶת בְּשָׁרָשַׁיִךְ 

חֲזוֹנֵךְ אֱמוּנָתֵךְ

הֵם נֵר  לְרַגְלַיִךְ

כְּשִׁירַת הַלֵּב

 

וַאֲנִי הַמְּשׁוֹרֵר

כּוֹתֵב  שִׁירָתֵךְ

מֵיתָרִים מֵיתָרִים 

עַל  פַּלְגֵי מַיִם

נִפְעַם  מִבְּרִיאָתֵךְ

 

כל הזכויות שמורות


   

 

בימת שיר לשנת 2017



בְּמַהֲלַךְ הַמַּחֲצִית הַשְּׁנִיָּה

אליעזר גרישנפון

 
הִגַּעְתִּי לְמַחֲצִית הַשְּׁנִיָּה

שֶׁל הַקְּרָב הָעִקֵּשׁ

בֵּינִי

לְבֵין מִכְשׁוֹלֵי חַיַּי.

אֲנִי לֹא מְצַפֶּה לַנִּצָּחוֹן:

רַק לְהוֹדָעַת הַשּׁוֹפֵט

עַל תִּיקוֹ

וְעַל הַאֲרָכַת הַמִּשְׂחָק.

 

בְּדִמְיוֹנִי
אילנה גורודיסקי


 בְּדִמְיוֹנִי אֲנִי אוֹתָהּ יֵשׁוּת

שֶׁנֶּאֶחְזָה בַּצֵּל הממשות,

כְּמוֹ, לְמָשָׁל, בָּצָל שֶׁל אֲהוּבָהּ

עִמּוֹ חִפְּשָׂה שָׁנִים רַבּוֹת קָרְבָה,

אוֹ בַּצִּלָּה שֶׁל רוּחַ הַגְּדֻלָּה

וְנִצָּחוֹן, לָהֶם כָּל כָּךְ אִחֲלָה...

כַּעֲגוּנָה אֲשֶׁר שׁוֹלַחַת יָד

אֶל הֶחָלָל אֲשֶׁר פּוֹעֵם לְיַד

יָנְקָה נַפְשִׁי אֶת נִפְלָאוֹת אוֹנֶה

עָמֹק מִתּוֹךְ לִבָּהּ וְדִמְיוֹנָהּ.

וְיִתָּכֵן הָיָה זֶה מִשְׁתַּלֵּם –

אַשְּׁרִי מִי שֶׁבַּעַל כָּרְחוֹ חוֹלֵם

עַל טוֹב, קִרְבָה, גְּדֻלָּה וְנִצְחוֹנוֹ,

וּמְרַכֵּך בְּכָךְ אֶת יְגוֹנוֹ.

וּמָה עַכְשָׁו? חֶשְׁבּוֹן נַפְשִׁי עָשׂוּי,

תשוקות הָפְכוּ לְמַשֶּׁהוּ מָצוּי,

ההישרדות אוֹפֶפֶת, מַרְבִּיצָה,

קַטְנוּנִיּוֹת צוֹבֶרֶת תְּאוּצָה...

אַתְּ מָה נִתֵּן עֲדַיִן לְדַמְיֵין?

עַל אִלּוּ עוֹד סְרָטִים לְהִתְאַמֵּן?

אוּלַי לִגְרֹם לָמָּה שֶׁלֹּא הָיָה

לְהִתְמַמֵּשׁ בַּחֵיק העשייה

וְלֶהָפוּךְ לַסֶּרֶט אוֹ לַכַּתָּב

שֶׁכָּל צוֹפֶה וְכָל קוֹרֵא יֹאהַב?



 

הָאוֹר


 ג'ני פרמינגר ©


טִפּוֹת גֶּשֶׁם מְנַצְנְצוֹת עַל יְרֹק הֶעָלִים


כְּמוֹ גַּלֵּי הַיַּם הַבּוֹרְקִים בַּשֶּׁמֶשׁ,


וְהֵיכָן הָאוֹר שֶׁלִּי?


מְבַצְבֵּץ מֵאֲחוֹרֵי עֲנָנַת הָעֶצֶב,


מִתְכַּוֵּץ מוּל שְׁאוֹן הַגַּלִּים,


וְהִנֵּה כָּעֵת נִפְתָּח וּמִתְרַחֵב,


קוֹרֵן בְּאָשְׁרוֹ

מִתּוֹךְ עֲלֵי הַכּוֹתֶרֶת שֶׁל פֶּרַח רַעֲנָן.

 
* / יבחר גנאור
לִפְעָמִים דַּי בְּמִלָּה
אוֹ שׁוּרָה
שֶׁמּוֹשֶׁכֶת אַחֲרֶיהָ אֶת כָּל הַשִּׁיר
כְּקוֹץ הַיּוֹצֵא בִּשְׁלֵמוּתוֹ
כְּשֶׁמַּצְלִיחִים לֶאֱחֹז בְּקָצֵהוּ.
 
וְלִפְעָמִים הַקּוֹץ נִשְׁבָּר
וְנִשְׁאָרִים עִם הַקָּצֶה בַּיָּד
וְעִם הַכְּאֵב
שֶׁפְּעָמִים נוֹתָר בִּפְנִים
אַף שֶׁהַשִּׁיר כְּבָר בַּחוּץ.
 
עין הוד – יולי 2015
 
מתוך: יבחר גנאור / "לפעמים די במילה", הוצאת פרדס, 2017


 

 


לאיזה מסע נצא הפעם?

יפה חכמון סויסה

לְאֵיזֶה מַסָּע נֵצֵא הַפַּעַם?

וּמָה שׁוּב מִתְדַּפֵּק עַל דַּלְתִּי

אֵלּוּ מַאֲגָרִים  עוֹד נוֹתְרוּ בִּי?

בִּקַּשְׁתִּי מֵעֵט הֲפוּגָה

לְהִתְרוֹמֵם, לְהִתְחַשֵּׁל

לֹא

 לֹא אַפְסִיק לְהִלָּחֵם

וּנְשִׁיר שִׁיר הַלֵּל

עַל נִצְחוֹן הָרוּחַ

©כל הזכויות שמורות ליפה חכמון סויסה

‏יום שישי ט"ו סיון תשע"ז

 



הנשיקה

מאת: לאה קצנל

  

 

אֲנִי נִזְכֶּרֶת תָּמִיד בַּנְּשִׁיקָה...

לֹא בְּמָה שֶׁקָדַם,

וְלֹא בַּהֶמְשֵׁךְ--

דַּוְקָא בַּנְּשִׁיקָה הַהִיא.

 

כָּל מָה שֶּׁהָיָה בֵּינֵינוּ הָיָה טוֹב,

וְאֵין לִי צַעַר מִדָּבָר;

אֲבָל נִשְׁאֲרָה עִמִּי רַק נְשִׁיקָתְךָ...

 

וְלַמְרוֹת שֶׁזֶּה לֹא הָיָה הַעִקָּר,

וַאֲפִלּוּ לֹא 'רְצִינִי',

לְעֻמַּת כָּל מַה שֶּׁאֵרַע,

אֶזְכָּרְךָ תָּמִיד בִּזְכוּת אוֹתָהּ נְשִׁיקָה

תְּמִימָה, לֹא צְפוּיָה וּקְסוּמָה!

 


 

 
 

אוֹי סִיזִיפוּס, סִיזִיפוּס...
מָה יִהְיֶה הַסּוֹף?
מָאַסְתִּי בָּרִקּוּד הַזֶּה שֶׁלָּנוּ, דַּי!
אַתָּה, אָמְנָם, שְׁרִירִי וַחֲטוּב, אֲבָל כַּמָּה גַּמְלוֹנִי;
כָּל הַזְּמַן דּוֹרֵךְ לִי עַל הָרַגְלַיִם, גּוֹרֵם לִי לִכְאֹב.
וְעוֹד עִם הָאֶבֶן הַגְּדוֹלָה הַזּוֹ שֶׁאַתָּה מִתְעַקֵּשׁ לִסְחֹב -
זֶה כְּבָר מַמָּשׁ חֲתִיכַת מִשְׁקָל!
אוּלַי תֵּלֵךְ לְהַזְמִין מִישֶׁהִי אַחֶרֶת, לְשֵׁם שִׁנּוּי?
לָמָּה תָּמִיד אוֹתִי? הַנָּח לִי, חָדַל!
וְחוּץ מִזֶּה, מָה יֵשׁ לְךָ מִמַּעֲלֵה הָהָר?
לֹא פֶּלֶא שֶׁאַתָּה תָּמִיד מְתָרֵץ כָּל דָּבָר -
זוֹ "הָרִצְפָּה הָעֲקֻמָּה...", אַתָּה אוֹמֵר.
וּמָה רַע בַּמִּישׁוֹר, יַקִּירִי?
רִקּוּד, בִּמְחִילָה, הוּא אֵינֶנּוּ סְפּוֹרְט אֶתְגָּרִי.
 
וְאוּלַי... אוּלַי בִּכְלָל אֲנִי הִיא הָאֶבֶן -
הֲיִתָּכֵן שֶׁהִצְלַחְתָּ כָּךְ לְבַלְבְּלֵנִי, נִבְזֶה !?!
לְשַׁכְנֵעַ אוֹתִי כִּי זֶהוּ רַק מִן רִקּוּד שֶׁכָּזֶה...?
שׁוּב וָשׁוּב וְשׁוּב - גּוֹרֵר אוֹתִי אֶל רֹאשׁ הַפִּסְגָּה,
רַק כְּדֵי שֶׁאֶתְגַּלְגֵּל כָּל הַדֶּרֶךְ חָזְרָה.
לֹא נִמְאַס לְךָ?
טוֹב, אַלִּיבָּא דְּקַאמִי אַתָּה בְּעֶצֶם צָרִיךְ לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר,
הֲרֵי בַּעֲבוּרְךָ 'הָאַבְּסוּרְד הוּא הַטַּעַם'.
זוֹ אֲנִי שֶׁמִּתְגַּלְגֶּלֶת בַּמִּדְרוֹן
פַּעַם אַחַר פַּעַם,
אֲנִי פֹּה עִם כָּל הַסִּימָנִים הַכְּחֻלִּים,
אֲנִי חוֹטֶפֶת אֶת הַמַּכּוֹת!
עַד מָתַי, סִיזִיפוּס...?
כְּבָר מַמָּשׁ בָּא לִי לִבְכּוֹת.                     
                                          ליטל, פברואר 2013                                   

 
 
 
שעתו הנאה
 
ניסן אבדי
 
לוּ יָדַעְתָּ לְגַלּוֹת פָּנִים מִמַעֲטֶה הַהֶסְתֵּר
לְהָאִיר עֵינַיִים כָּלוֹת בְּצִיפִּיָה,
אֶת שִׁמְךָ הַגָדוֹל, הַנוֹרָא
לוּ הָיִיתָּ לְרֶגַע מַקְטִין
שֶׁיֵדְעוּ כָּל צַר וּמַשְׂטִין
כִּי שִׁמְךָ לֹא נִקְנֶה בְּדָמִים,
וּבִּפְקוֹד עֲוֹן אָבוֹת
לוּ רִחַמְתָּ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים,
אֶת מְקוֹם מוֹשָׁבְךָ מִמְרוֹמִים
לוּ הָיִיתָּ נֵאוֹת לְהַנְמִיךְ
לִמְקוֹם כִּיסוּפֵי הַיָדַיִים לָגַעַת,
וְשֶׁמֶץ מִסוֹדוֹת הַנֵצַח
לוּ הָיִיתָּ מְגַלֶּה
לְהַרְווֹת נֶפֶשׁ צְמֵאָה לָדַעַת,
אֵלֶּה לוּ עָשִׁיתָּ וְלוּ רַק לְשָׁעָה,
לֹא הָיְתָה יָפָה מִמֶּנָּה.
 
 
לִיקוּי מְאוֹרוֹת
רבקה ראובן גבריאל
אִמִּי,
בְּלֶכְתֶּךְ -  עֲלָטָה כִּסְּתָּה הָאָרֶץ,
הַכּוֹל הִתְהָלְכוּ כְּסוּמִים.
בְּחַדְרֵי לְבָבִי לִקוּי מְאוֹרוֹת,
אֵין שְבִיב  אוֹר לְהָשִׁיב נִשְׁמָתִי.
 
בְּלֶכְתֵךְ – רוּחוֹת סָעֲרוּ מִכֹּל עֶבֶר,
אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא בַּפְּתָחִים.
וְהַלֵּב אַף הוּא עָמַד מִלֶּכֶת,
בִּקֵּש אֶת חָיָיו לְהַשְׁבִּית.
 
                         ©כל הזכיות שמורות לרבקה ראובן, גבריאל.
* / ריבה רוקט
אֲנִי אָהַבְתִּי אֶת הַמַּחְשׂוֹף
אֶת מְעוֹף הָרִיסִים
אֶת גּוֹן עוֹרֵךְ
וְרַכּוּת שְׂפָתַיִךְ
וְאַתְּ אָהַבְתְּ אוֹתִי
 
 
אֶל עִירִי
שוש עצמוני־הדר
 
עֲרָפֶל מִסְתַּלְסֵל סְבִיב פַּנָּסֵי רְחוֹב
הַמְּאִירִים בְּצָהֹב בָּהִיר.
זִכְרוֹנוֹת נוֹדְדִים בֵּין סִמְטָאוֹת אֲפֵלוֹת.
רֵיחוֹת.
רְחוֹבוֹת לֹא סְלוּלִים.
מֵאֲחוֹרֵי הָעֵצִים, הַשְּׁכוּנָה הַיְּשָׁנָה.
בֵּית הַסֵּפֶר.
מִשְׂחֲקֵי הָרְחוֹב.
עוֹד רוֹאָה אֲנִי צְלָלִים מְטֻשְׁטָשִׁים.
בָּתִּים נְּמוּכִים עָפָר וָטִיט,
דְּמֻיּוֹת חוֹלְפוֹת מֵעֵבֶר לְוִיטְרִינָה',
נֶעֱלָמוֹת בִּדְמָמָה, בַּעֲרָפֶל.
מִטְּרִיָּה מִתְהַפֶּכֶת בָּרוּחַ.
מַחְשָׁבוֹת שׁוֹטְפוֹת אֶת מֹחִי,
תְּנוּעַת הַנֹּעַר
בִּצְרִיף קָטָן וְיָרֹק.
עֶגְלַת הַקֶּרַח.
הַחַלְבָּן נוֹשֵׂא הַכַּדִים
יוֹצֵק חָלָב אֶל הַסִּירִים בַּפֶּתַח
וַאֲחוֹתִי הַקְּטַנָּה שׁוֹאֶלֶת: "כַּמָה"?
פַּעֲמוֹן עֶגְלַת הַנֵּפְט
רְתוּמָה לְסוּס עָיֵף.
הַמַּכֹּלֶת, הַשּׁוּק הַיָּשָׁן,
וּבֵית הַקּוֹלְנוֹעַ הֶחָשׂוּף לַשָּׁמַיִם הָאֲפֵלִים.
רוֹכֵל הַסִּדְקִית בְּפִנַּת הָרְחוֹב
וּלְיָדוֹ מְצַחְצֵחַ הַנַּעֲלַיִם.
וְהִנֵּה הַכֹּל מִשְׁתַּנֶּה,
מְפַנֶּה מְקוֹמוֹ לַקִדְּמָה לַ'מוֹדֵרְנָה'
זֶה טוֹב,
כִּי אֵלוּ הַחַיִּים.
אֲבָל אֲנִי מְחַפֶּשֶׂת אֶת
הַמַּרְאוֹת, הָרֵיחוֹת,
שֶׁל פַּעַם.
הַלֵּב נוֹדֵד בְּתוֹךְ חֶשְׁכַת
הַסִּמְטָאוֹת הָאֲפֵלוֹת.
הָאֲנָשִׁים בַּשְּׁכוּנָה הַיְּשָׁנָה.
אֵינָם.
הֵם לֹא יָשׁוּבוּ עוֹד.
אַךְ הַזִּכְרוֹנוֹת יַשְׁאִירוּ אֶת
עִירִי הָאַחַת –
שֶׁל אֶתְמוֹל, הַיּוֹם וּמָחָר
כֻּלּה שֶׁלִּי.

 
עֲלֵי קֶבֶר 
שמאי עצמוני
אִם אוֹתִי בְּנִי יִשְׁאַל, "מֶה עָשִׂיתָ?
מֶה עָשִׂיתָ, אָבִי, בְּתַשַׁ"ח?"
אָז בְּקוֹל, בְּקוֹלִי הַדּוֹמֵם, לוֹ אָשִׁיבָה,
"עוֹד נַעַר הָיִיתִי, פִּרְחָח."
 
וּבְנִי, אִם יַמְשִׁיךְ לִשְׁאֲלֵנִי,
"הֵיכָן הָיִיתָ, אָבִי, בְּתשי"ז?"
אָז מִבַּעַד לְאֶבֶן דּוֹמֶמֶת אֹמַר לוֹ,
"גֻּיַּסְתִּי. רַק טִירוֹן הָיִיתִי אָז."
 
אַךְ בְּנִי עֲדַיִן מַקְשֶׁה, רוֹצֶה הוּא לָדַעַת,
"מָה עוֹלַלְתָּ, אָבִי, בְּתשכ"ז?"
מִבַּעַד לְחֹשֶׁךְ עוֹלָם אֶעֱנֶה לוֹ,
"לֹא, יַלְדִּי, לֹא עוֹלַלְתִּי דָּבָר, רַק נִלְחַמְתִּי –
בְּאַחַת הָאֻגְדּוֹת בַּמֶּרְכָּז."
 
וּבְנִי בֵּן עִקֵּשׁ הוּא: "אָבִי, לוּ הַפַּעַם,
זֹאת הַפַּעַם עֲנֵנִי (הֵן קוֹלְךָ לֹא אֶשְׁמַע) –
אִם דָּבָר לֹא עוֹלַלְתָּ
וְרַק נִלְחַמְתָּ,
הֵיאךְ בְּתשל"ד זֹאת הָאֶבֶן עָלֶיךָ חוֹסָה?"
 
וְדוֹמֵם כְּתָמִיד אֶעֱנֶה לוֹ,
בְּקוֹלִי הָאִלֵּם אֵלָיו אֶצְעַק,
"זְכוּת גְּדוֹלָה הִיא לִשְׁכַּב כָּאן בְּשֶׁקֶט
לְאַחַר קְּרַב עִקֵּשׁ, קְּרַב בְּלִימָה בְּתשל"ד.
רַבִּים הֵם הָיוּ מֵאִתָּנוּ, אַךְ אָנוּ לֹא נַסְנוּ אָחוֹר,
נִלְחַמְנוּ קָשׁוֹת, בְּנִי, נִלְחַמְנוּ
בְּאוֹר יוֹם וּבְלַיְלָה שָׁחוֹר.
עָמַדְנוּ אֵיתָן מוּל כָּל קֶלַע
וְכָל טִיל שֶׁנּוֹרָה מֵעֲבָרָם
וְיָדַעְתִּי, אָסוּר לִי לָסֶגֶת,
הֵן בָּעֹרֶף אַתָּה שָׁם נִמְצָא עִם כֻּלָּם.
וְנִלְחַמְנוּ בַּיּוֹם וּבַלַּיִל,
בְּחֵרוּף נֶפֶשׁ כִּכְפִירֵי אֲרָיוֹת,
וְאָז גַּם נִפְגַּעְתִּי, אַךְ בְּנִי, הֵן יָדַעְתָּ,
טוֹב לָמוּת עַל מְדִינָה שֶׁכָּזֹאת.
אֵין צֹרֶךְ בְּצַעַר וּבִבְכִי,
לֹא לְעַם שֶׁכָּזֶה נוֹעֲדוּ,
הֵן שְׁכוֹל וּכְאֵב כְּבָר יָדַעְנוּ
מֵאָז, מֵעוֹלָם, מִתָּמִיד.
וְאַתָּה בְּנִי, הֲרֵי צִיוִּיתִיךָ,
לְהַמְשִׁיךְ הַחַיִּים עַד תֻּמָּם,
לְהַנְחִיל הַשָּׁלוֹם וְהַשֶּׁקֶט
לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים שֶׁל הָעָם.
וְעַמֵּנוּ יֵשֵׁב אָז בְּשֶׁקֶט
וְיִבְנֶה וְיִצּוּר וְיִפְרַח
וְאַתָּה, בְּנִי, תַּמְשִׁיךְ הַמָּסֹרֶת,
אָז אֵדַע כִּי מוֹתִי –
לֹא הָיָה לַשָּׁוְא..."
 
 

יונים שחורות
שמעון בארי

וּכְשֶׁאֲנִי מֵסִיר כְּבָלִים שֶׁל יוֹמִיּוֹת קְשַׁת סֵבֶר
צוֹלֵל לִתְהוֹם שֵׁנָה גּוֹאֶלֶת מְיַסֶּרֶת
אֲנִי חוֹלֵם עָלֵינוּ כְּעַל יוֹנִים שְׁחֹרוֹת
בְּנָכְרִיּוּת כִּכָּר הוֹמָה
 
יוֹנִים שְׁחֹרוֹת כְּבֵדוֹת, מִתְנַדְנְדוֹת עַל מִרְצָפוֹת
בֵּין גַּרְגְּרֵי תִּירָס יָבֵשׁ לְפֵרוּרֵי לֶחֶם עָבֵשׁ
גְּרוּ גְּרוּ, וְאֵין לִי כֹּשֶׁר הַמְרָאָה
מִכֹּחַ מְשִׁיכָתֵךְ הַמַּכְרִיעֵני מַטָּהּ
 
אֲנִי נִשְׁעָן בְּצַוָּארִי עַל צַוָּארֵךְ הַגֵּא
וּמְעַפְעֵף בִּקְרוּם עֵינִי
חוֹבֵט בִּשְׁתֵּי כְּנָפַיִם עֲקָרוֹת
וּבְלֹא יָדַיִם שׁוֹמֵט חִבּוּק
 
אֲנִי וְאַתְּ בִּקְּהָל הָאֲלָפִים הַמְּגַרְגֵּר סָבִיב
גְּרוּ גְּרוּ רַק שְׁנֵינוּ
אֲנִי...
וְהַחֲלוֹם
 
10/10/2006












בימת שיר לשנת 2016

שירים, פרי עיטם של חברי "המועדון הספרותי", המתקיים בספרייה.



אֲנִי הַמְּחֻפֶּשֶׂת/ נֹגַהּ פרידמן


אֲנִי פּוּרִים, חָשַׁבְתִּי פַּעַם
אוּלַי אֲנִי מַצְחִיקָה מְאֹד
וְאָז הַיָּמִים עָבְרוּ בְּזַעַם
כְּשֶׁהַמְּחֻפֶּשֶׂת שֶׁבִּי נוֹתְרָה בַּסּוֹד.


וְחָלְפוּ רְגָשׁוֹת שֶׁאֵינֶנִּי זוֹכֶרֶת
לוֹמַר אִם בָּאֱמֶת חָגַגְתִּי עַד תֹּם
נִסִּיתִי בָּעברִי לְהִתְחַפֵּשׂ אַחֶרֶת
בְּלִי לָדַעַת אִם גַּם הָיִיתִי הַיּוֹם.


כָּל הַמַּסֵּכוֹת שֶׁרָאִיתִי בַּדֶּרֶךְ
בִּלְבְּלוּ אוֹתִי וְלֹא נָתְנוּ מָנוֹחַ
אֲנָשִׁים בְּלִי פַּרְצוּפִים וּבְלִי עֵרֶךְ
גָּרְמוּ לִי לִשְׁתֹּק וְאָז שׁוּב לִשְׁכֹּחַ.


הֵבַנְתִּי שֶׁכַּנִּרְאֶה לֹא כְּדָאִי
לְהַצִּיג אֶת עַצְמִי בֵּין מְסַפֵּר בְּרֵרוֹת
שֶׁלֹּא יְנַסּוּ לֶאֱהֹב אוֹתִי מִדַּי
כְּמִי שֶׁעָדִין מְגַלָּה פָּנִים אֲחֵרוֹת.


17.03.2016




בַּאֲשֶׁר פָּסְעָה/ ליטל דיין


בִּפְתוֹל הַשְבִיל דּוֹלֶגֶת יַלְדָּה
פָּזוּזִים תַּלְתַּלֶּיהָ, תְּכוֹל עֵינֶיהָ שְׁקִיקָה
רָאשֵי-סַבְיוֹן, עֲדָנוֹת, נִנְעֲרִים מִיָּדָהּ
וּבַיָּד הָאָחוֹת בֻּבַּת-טוּל הִיא חוֹבְקַה.



בִּסְבַךְ הַיֶּרֶק נָעֲרָה שׁוֹבֶבֶת
תְּלַקֵּט חַרְצִיּוֹת בְּיָדָהּ הַקְּלִילָה
עַל כֹּל שַׁעֲלֵיהָ חֶדְוָה מְלַבֶּבֶת
אֲנִיצֵי-עֵשֶׂב טְלוּלִים מְבַדְרִים כַּף רַגְלָהּ.



רִיבָה מְהַדֶּסֶת עַל אֵם הַדֶּרֶך
בְּשׁוּבָהּ, נִפְעָמוֹת, מֵרָזִים וּפְגִישָׁה
בְּיָדָהּ אוֹדֶם וֶרֶד, לוּלְאֵי-טוּל לוֹ לְשֶׂרֶך,
לֹא יָעִים הַסְמוֹקֶת עֲטוּרָת זְהַב רֹאשָהּ



פְּאֵַתָה הֵיכַל בְּדֹלַח עַלְמָה טוֹפֶפֶת
שְׂעָרָהּ כְּמִקְלַעַת שִבֳּלִים כְּתוּרָה
זֵר חֲבַצָּלוֹת כַּף יָדָהּ לוֹפֶּפֶת
מִצוֹחַר כְּלוּלוֹת שַׂלְמַת-טוּל הֲדּורָה.



אֱלֵי חֻפָּתָהּ חִישׁ תָּשֵם פַּעֲמֶיהָּ
אַךְ אוֹיָה! מִמְּרוֹם גֶּרֶם אִמְרַת-טוּל נִפְרְמָה
נִצְנוּץ יְקָרוֹת אָז יִקְוּוּ תְּכוֹל מֵימֶיהָ -
רָק עוֹד פֶּסַע וּבַאָה אֶל חֵיק נֶחָמָה.



כָּךְ יָמִים, כְּהֶרֶף, תִּתְנָהֵל עֲדָנִים
עַד הִקְדִּירוּ שָׁמַים, חָשְׁרוּ עֲנָנִים
קָמְלוּ שוֹשָנֵיהָ, נִתְיַתֵּם מַסָּעָהּ
לֹא תָּשׁוּב עוֹד לִפְסֹעַ בַּאֲשֶׁר פָּסְעָה.



אִשָּׁה תִּצְעַד בֵּין אַבְנֵי מִסְתֶּתֶת
רֹאשָהּ חָפוּי, תְּכוֹל עֵינֶיהָ דְּמָמָה
אֲגֻדָּת סַחְלָבִים בְּיָדָהּ הִיא לוֹפֶתֶת
וְנַפְשַהּ מְשַׁוַּעַת אֶל רִגְבֵי אֲדָמָה.



בִּפְרוֹזְדּוֹר חֲדָרֶיהָ יְשִׁישָׁה דּוֹרֶכֶת
אַפְלוּלִית לֹא תָּלִיט שֵׂיבַת עֲטַרְתָּהּ
בְּיָדָהּ הָאַחַת קוֹץ-דַּרדַּר הִיא פּוֹרֶכֶת
בָּאַחֶרֶת תַּחֲבֹק בֻּבַּת-טוּל מְרוּטָה.



בְּכָפּוֹת חֲשׂוּפוֹת תְּהַלֵּךְ- נוֹגַעַת
צִינַּת מַרְצָפוֹת, טִפַּת דָּמָהּ הַחַמָּה
כִּבְעֵת חֻפָּתָהּ גָּם הַיּוֹם הִיא יוֹדַעַת:
אַךְ פֶּסַע בֵּינָהּ וּבֵין חֵיק נֶחָמָה...
רַק עוֹד פֶּסַע בֵּינָהּ וּבֵין תְּכוֹל עוֹלָמָהּ.

ליטל, דצמבר 2012              




בּוֹאִי נַעֲשֶׂה אַהֲבָה/ ג'ני פרמינגר

בּוֹאִי נַעֲשֶׂה אַהֲבָה
וְנַשְׁאִיר מֵאָחוֹר אֶת הֶעָבָר
רוֹצֶה לְהַרְגִּישׁ אֶת כֻּלֵּךְ
לְצִדִּי
כַּמָּה שֶׁאַתְּ יָפָה

גּוּפֵךְ קוֹרֵן לְאוֹר הַכּוֹכָבִים
וְעֵינַיִךְ בּוֹרְקוֹת כְּיַהֲלוֹם
מוּכָן
לְהִתְבּוֹנֵן בָּךְ שָׁעוֹת
וְלִבִּי לְרֶגַע פּוֹסֵק לִפְעֹם


בּוֹאִי נַעֲשֶׂה אַהֲבָה
עוֹרֵךְ מֶשִׁי
פִּטְמוֹתַיִךְ גְּבָעוֹת
עַד
צוֹלֵל לְתוֹכֵךְ
וּמְגַלֶּה עוֹד אוֹצָר
עֹצֶר לְהַרְגִּישׁ
וְנִשְׁאַר


בּוֹאִי נַעֲשֶׂה אַהֲבָה
אַתְּ מַתָּנָה
וַאֲנִי נִדְהַם
כְּיֶלֶד
קָט

ג'ני פרמינגר ©


השיגעון / ריבה רוקט


כַּמָּה זֶה טוֹב
כְּשֶׁשִּׁגָּעוֹן פּוֹעֵם
כְּמוֹ דֹּפֶק בַּוְּרִידִים!
כַּמָּה זֶה טוֹב
מַבּוּל שֶׁל שִׁגָּעוֹן!
הַכֹּל פִּתְאוֹם!
הַכֹּל בְּבַת אַחַת!
וְאֵין כִּמְעַט
וְאֵין כְּאִלּוּ!
הַכֹּל לְגַמְרֵי וְכוֹלֵל הַכֹּל!
וְהַכֹּל נוֹשֵׂא אוֹתָנוּ
בִּשְׁבִילִים
שֶׁאֵין אָדָם יוֹדֵעַ!!
עַל הַפְּגִיעוֹת וּכְעָסִים וְעוֹד...
יוֹרְקִים!
צָמְחָה כְּנַף עֲנָק מֵאֲחוֹרֵינוּ!
וְטָעַם אֵין לִשְׁבֹּר אוֹתָהּ לִרְצוֹת!,
כִּי אִישׁ פֹּה לֹא יַצְלִיחַ!
וְלָנוּ יֵשׁ עוֹד מָה לִרְצוֹת,
לְמָה לְהִשְׁתּוֹקֵק, לָחוּשׁ!
וְשֶׁיִּהְיֶה חֲלוֹם!
וְרֵיק בּוֹ תֹּכֶן!
וְכֵן אוּלַי זֶה שִׁגָּעוֹן!
אַךְ אֵין מַרְפֵּא!
לֹא יַעֲזֹר חָלוּק
זֶה שֶׁקּוֹשֵׁר יָדַיִם!!!
לַחֶדֶר?!
כֵּן! לַחֶדֶר! רַק בְּיַחַד!,
לְבַד!,
שָׁעוֹת,
! נִפְרָד מֵאֱנוֹשׁוּת!
אַחַר-כָּךְ!!!...
קַלְּלוּ!
נִזְפוּ!
הוֹצִיאוּ לְהוֹרֵג!
אַחַר-כָּךְ...
כָּרֶגַע שִׁגָּעוֹן!!!




חיפוש/ יפה חכמון סויסה

לְחַפֵּשׂ אֶת עַצְמִי
בִּקַּשְׁתִּי
חוּשַׁי
הִתְעַרְפְּלוּ עָלַי
גִּשַּׁשְׁתִּי
אַחַר רֵיחוֹ, עֵינָיו וְגוּפוֹ
נָשַׁמְתִּי אוֹתוֹ מִתּוֹךְ בְּגָדַי
כֹּה עָרְבוּ לִי שׁוֹבְבוּתוֹ וְקָסְמוּ
סְנוּנִית לָחֲשָׁה לִי
הַמְתִּינִי
בּוֹא יָבוֹא

©כל הזכויות שמורות ליפה חכמון סויסה


יֵשׁ בִּי אֱלוֹהִים/ רבקה גבריאל


יֵשׁ בִּי אֱלוֹהִים הַשָׁזוּר בְּכֹל רְקָמוֹתַיי,
הַמּוֹדֵד בְּמַבְחֵנוֹת זְעִירוּת אֶת מַעֲשַיי.
יֵשׁ בִּי אֱלוֹהִים שׁוֹנֶה, אַדִּיר וּמְטִיב,
הַצוֹפֶה מִמַעַל, וּבִּשְעַת שֵׁבֶר, גָּדֵר בִּטָחוֹן הוּא מְצִיב.
יֵש בִּי אֱלוֹהִים,
לֹא כְּאוֹתָם מְגַדְּלֵי פֵּאוֹת וּזְקָנִים,
לֹא כְּאוֹתָם הַפּוֹקְדִים הֵיכָלוֹת וּמְרַקְּדִים.
יֵשׁ בִּי אֱלוֹהִים עִם טֹהַר מִידוֹת.
רָחוּם, חָנוּן וְרָב תַעֲצוּמוֹת.
יֵשׁ בִּי אֱלוֹהִים הַשוֹמֵר צְעָדַי,
מַזְהִיר וְרוֹמֵז לְבָל אֶמְעָד.
בִּי נִשְבַּעֲתִי! לְלֹא כֶּפֶל פָּנִים וּמָסְכוֹת.
אֲנִי בִּיתוֹ וְהוּא אָבִי כֹּל הַאָבוֹת.

מתוך "חרוז בודד", שנת 2014
© כל הזכיות שמורות, לרבקה גבריאל, ראובן




כְּלֵי זֶמֶר / גרינשפון אליעזר


בָּכְתָה ה' קָנוּ לִי
אָקוֹרְדְּיוֹן גֶּרְמָנִי קָטָן
וְנִסּוּ לְלַמֵּד אוֹתִי לְנַגֵּן בּוֹ.


אָבִי הֶאֱמִין,
שֶׁלְּאֹרֶךְ הַדְּרָכִים
שֶׁל מִלְחָמוֹת,
מַהְפֵּכוֹת
וַהֲגִירוֹת
הַנְּגִינָה בָּאָקוֹרְדְּיוֹן עֲשׂוּיָה לַעֲזֹר.
שָׂנֵאתִי אֶת הַתָּוִים
וְהִפְסַקְתִּי לִלְמֹד נְגִינָה כַּעֲבֹר שְׁנָתַיִם.
מֵאָז הָאָקוֹרְדְּיוֹן שֶׁלִּי
נָח בַּקַּרְקָעִית הַחֲשׁוּכָה
שֶׁל אֲרוֹן הַבְּגָדִים,
שֵׁם הֵטִיל אֶת עָגְנוֹ...


עֶשְׂרוֹת שָׁנִים
מְנַסִּים לְכוֹפֵף אוֹתִי
לִנְגִינָה מְמֻשְׁמַעַת וּמְשַׁעֲמֶמֶת
בִּפְסַנְתֵּר שָׁחֹר וּמְגֻנְדָּר
שֶׁל הַמִּמְסָד:
בַּקֶּצֶב שֶׁלָּהֶם
וּלְפִי תָּוִים שֶׁלָּהֶם...


אֲנִי - חֲצוֹצְרָה,
הַקּוֹרֵאת לַקְּרָב בַּבְּקָרִים
וּבוֹכָה בַּלֵּילוֹת.




כַּמְּקֻבָּל


נֶאֱמָר לִי,
שֶׁרַק לִפְנֵי שֶׁנִּים מִסְפַּר
הַפַּארְקִים שֶׁל לוֹנְדוֹן הָיוּ מְאֻכְלָסִים
עַל-יְדֵי שְׁנֵי שְׁבָטִים שֶׁל סְנָאִים:
הַסְּנָאִים הָאֲפֹרִים
וְהַסְּנָאִים הָאֲדֻמִּים.
הָרִאשׁוֹנִים גֵּרְשׁוּ אֶת קְרוֹבֵיהֶם הָאֲדֻמִּים:
נִצָּחוֹן
נוֹסָף
שֶׁל הָאָפֹר.
25.12.2001
( תורגם מאנגלית בידי המחבר )




סחרחרת / סופיה ברג - יהודאי

נֶאֱמָנוּתִי אֵינָהּ נִמְדֶּדֶת
בִּמְחוֹל סַעַר רְגָשׁוֹת
מְדוּדִים כִּנְשִׁיקוֹתַי
לְכָל הָעוֹבְרִים בְּדַרְכִּי,
בְּחַיַּי -

נֶאֱמָנוּתִי אֵינָהּ נִמְדֶּדֶת
בְּקֶצֶב תִּיפוּף
רְקִיעוֹת הָרַגְלַיִם כֶּאֱמֶת מַבָּטַי
מְלַוִּים אֶת כָּל הַסּוֹבְבִים,
אוֹתִי -

נֶאֱמָנוּתִי אֵינָהּ נִמְדֶּדֶת
בַּלִּפּוּף שֶׁעוֹצֵר צֵאת הַנֶּפֶשׁ
מָדוּד אַךְ הַחִבּוּק הָאַחֲרוֹן,
בִּמְחוֹל דִּמְעוֹת חַיַּי,
אַחֲרֶיךָ




סתיו ימי אביב / יבחר גנאור


כְּשֶׁהַקַּיִץ נִלְחָם בַּחֹרֶף
וִימֵי שָׁרָב וְחֹרֶב
עוֹטְפִים יוֹם גֶּשֶׁם נָדִיב -
זֶה סִימָן שֶׁל סוֹף אָבִיב.

כְּשֶׁיַרְקוּת שְׂדוֹת הַבַּר
נִכְבֶּשֶׁת בִּצְהֹב הַמִּדְבָּר
וּבִשְׂדוֹת לָכִישׁ הַכֹּל כְּבָר הִזְהִיב -
אַף זֶה סִימָן שֶׁל קֵץ אָבִיב.

כְּשֶׁמֵּחֲמִימוּת נוֹדֶפֶת קְרִירוּת
מֶתֶק דְּבָרִים נִמְהָל בִּמְרִירוּת
וְזִיו שֶׁמֶשׁ לִבֵּנוּ מַכְזִיב וּמַכְאִיב -
הַאַף זֶה סִימָן שֶׁל סְתַו יְמֵי אָבִיב?

עומר – אפריל, 2013
(פורסם במגזין "כביש ארבעים", אפריל 2014)




צפרים עפותגיל גולן

צפרים עפות.
במדרכה כחלה,
ילד עם בלון –
עף.
ערב יורד בכונה
ובקפה בודד
אורב לי סתו
זר.
צפור אחת נפלה.





קוּבַּת - סֶּלֶק אֲדֻמָּה / נוגה אהודה

כְּשֶׁהָיִיתִי קְטַנָּה, מְסַפֶּרֶת אִמִּי,

אָהַבְתִּי אוֹתָהּ מְאֹד.
הָיִיתִי יַלְדָּה קְטַנָּה,
אָכַלְתִּי הַכֹּל וְלֹא עָשִׂיתִי שׁוּם בְּעָיוֹת.

חָלְפוּ הַיָּמִים, קַיִץ וְעוֹד חֹרֶף,
וַאֲנִי בָּגַרְתִּי וְהִפְנֵיתִי לָהּ עוֹרֵף.
לֹא אָהַבְתִּי אוֹתָהּ יוֹתֵר
כִּי מַה יֵשׁ לְדַבֵּר,
מַנְגִינוֹת אֲחֵרוֹת הִתְנַגְּנוּ בְּרֹאשִׁי -
טְעָמִים אֲחֵרִים עָרְבוּ לְחִכִּי.


חָלְפוּ הַשָּׁנִים... וְשָׁלֹשׁ בָּנוֹת לִי
וְכֻלָּן יָפוֹת,וְכֻלָּן נְבוֹנוֹת,
וְהַצְעִירָה בֵּינֵיהֶן שֶׁהָפְכָה נַעֲרָה,
חָגְגָה בַּת מִצְוָה, וְשָׁם הִתְוַדְּעָה -
אֶל קוּבַּת הַסֶּלֶק הָאֲדֻמָּה.

זוֹ הַנַּעֲרָה שֶׁמִּקַּטְנוּת
הָיְתָה מְלֵאַת תּוֹבָנוֹת
נָזְפָה בִּי קָשׁוֹת ,
כִּי הַכֵּיצַד מֵעוֹלָם לֹא טַעֲמָהּ -
אֶת קוּבַּת הַסֶּלֶק הָאֲדֻמָּה?!
וּמַה תּוֹרִישׁ הִיא לִילָדֶיהָ...
וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלֶּה מִלִּים כַּדָּרבָּנוֹת,
חוֹדְרוֹת אֶל הַלֵּב וְעוֹשׂוֹת בּוֹ שַׁמּוֹת.

כָּל הַלַּיְלָה בְּמִטָּתִי הִתְהַפַּכְתִּי,
וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַבּוקֶר
מוֹתְנָי שִׁנַּסְתִּי וְלמְלָאכָה נִגַּשְׁתִּי,
לְהוֹסִיף מַיִם לְסֹלֶת, לְגַלְגֵּל כַּדּוּרִים,
לְמַלֵּא בְּבָשָׂר מְתֻבָּל וְטָעִים.

בְּאֶצְבָּעוֹת רְטוּבּוֹת, כְּשֶׁהַיָּד קְצָת רוֹעֶדֶת
הוֹסַפְתִּי אוֹתָן לַבָּצָל וְלַסֶּלֶק,
לֹא שָׁכַחְתִּי לְהוֹסִיף בהרט וְלִימוֹן -
סֻכַּר ומֶלַח בַּמִּנּוּן הַנָּכוֹן.
וְהִנֵּה זֶה פֶּלֶא יָצְאוּ קוּבּוֹת לְתִפְאֶרֶת
אֲדֻמּוֹת וְיָפוֹת, וְטַעֲמָן כֹּה נִפְלָא,
הִרְעִיפָה עָלַי תִּשְׁבָּחוֹת בִּתִּי הַקְּטַנָּה.

וּמֵאָז אִמַּצְתִּי אוֹתָהּ שׁוּב אֶל לִבִּי,
לוֹמֶדֶת לֶאֱהֹב אוֹתָהּ מֵחָדָשׁ,
מִתְגַּלְגֶּלֶת אֶל פִּי מַחְלִיקָה לִגְרוֹנִי -
לוֹחֶשֶׁת בְּאָזְנָי מַנְגִינוֹת שֶׁל אֲבִי וְאִמִּי,
עַל פְּרָת וְחִידֶּקֶל עַל צַמֶּרֶת הַדֶּקֶל,
עַל שִׁבְעִים מִינֵי תְּמָרִים שֶׁטַּעֲמָם -
לֹא אֶזְכֶּה לְהַכִּיר לְעוֹלָם.







שעתו הנאה / ניסן אבדי

לוּ יָדַעְתָּ לְגַלּוֹת פָּנִים מִמַעֲטֶה הַהֶסְתֵּר
לְהָאִיר עֵינַיִים כָּלוֹת בְּצִיפִּיָה,
אֶת שִׁמְךָ הַגָדוֹל, הַנוֹרָא
לוּ הָיִיתָּ לְרֶגַע מַקְטִין
לְלַמֵּד כָּל צַר וּמַשְׂטִין
כִּי שִׁמְךָ לֹא נִקְנֶה בְּדָמִים,
וּבִּפְקוֹד עֲוֹן אָבוֹת
לוּ רִחַמְתָּ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים,
אֶת מְקוֹם מוֹשָׁבְךָ מִמְרוֹמִים
לוּ הָיִיתָּ נֵאוֹת לְהַנְמִיךְ
לִמְקוֹם כִּיסוּפֵי הַיָדַיִים לָגַעַת,
וְשֶׁמֶץ מִסוֹדוֹת הַנֵצַח
לוּ הָיִיתָּ מְגַלֶּה
לְהַרְווֹת נֶפֶשׁ צְמֵאָה לָדַעַת,
אֵלֶּה לוּ עָשִׁיתָּ וְלוּ רַק לְשָׁעָה,
לֹא הָיְתָה יָפָה מִמֶּנָּה.



תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

חדש בספרייה! ספרים דיגיטליים

האשה ששינתה את אמריקה

בשם הרחם : סיפורה של שפחה מאת מרגרט אטווד