בימת שיר
"בימת שיר 2020"
*בשיתוף הקתדרה העירונית – כיוונים – באר שבע
רַקְדָנִית מברונזה - פרדוקס?
פְּנִינָה אַלְבִּין –איגנפלד
רָב סִבְלָהּ שֶׁל רַקְדָנִית מִבְּרוֹנְזָה,
גזרתה קְלִּילָה,
גּוּפָה כְּמוֹ נוֹעַד לְמָחוֹל,
לריחוף
אַךְ נִמְשָׁךְ מַטָּה לְתַחְתִּית
יְצוּקָה.
לִצְלִילֵי מַנְגִּינָה מִתְגַּבֶּרֶת,
בִּתְחוּשָׁה עִלָּאִית מִתְעוֹרֶרֶת
רַקְדָנִית עֲשׂוּיָה מִדִּמְיוֹן
וּמִמְּצִיאוּת שֶׁל נְיָר.
לַמַּעֲלֶה תִּתְרוֹמֵם, לַגְּבָהִים
הַרְחֵק מַחְבְּרוֹתֶיהָ שֶׁיֻּצְּרוּ
מֵחֹמָרִים אֲחֵרִים,
מְמַצֶּה סגולותיה, מִסְתּוֹבֶבֶת
סְחוֹר-סְחוֹר,
לְפָנִים, לַצְּדָדִים וְגַם
לְאָחוֹר.
הַבְּרוֹנְזָה אֶצְלָהּ –
רַק כְּסוּת שֶׁל צֶבַע,
לְהַגְשִׁים הַחֲלוֹם,
וּבְנִגּוּד,
לְחֻקֵּי הַטֶּבַע.
יָנוּאָר 2017
רוֹעַת הַכּוֹכָבִים
רבקה גבריאל, ראובן
רוֹעַת הַכּוֹכָבִים הַקְּטַנָּה,
רוֹקֶמֶת יַמֶּיהָּ בְּטֶרֶם נוֹלְדּוּ.
לְאוֹר הַיָּרֵחַ סוֹלֶלֶת
מַסְלוּלָם, לֹא חוֹרֶגֶת מִשְּבִילָם.
לַבּוֹקֶר נֵעוֹרָה, נוֹטֶלֶת שַׁרְבִיט יְקִיצָה,
וּבְמַטֶּה קֶסֶם מְבַקֶּשֶׁת
לְמַמֵּשׁ חֲלוֹמָה.
יֵשׁ וְרוֹעַת הַכּוֹכָבִים הַקְּטַנָּה,
דּוֹאָה הַרְחֵק בַּחֲלוֹמָה...
אֲזַי, לְאוֹרוֹ שֶׁל יָרֵחַ מְְנוּכָּר,
בּוֹנָה מִגְדָּל וְעוֹד מִגְדָּל.
סָבִיב פּוֹרְחִים כּוֹכָבִים,
שָׂרִים, מְשָׁרְתִים
וְיוֹעָצִים,
וְהִיא בְּמִגְדָּל הַשֵּׁן
רוֹקֶמֶת חַיִּים.
לַבּוֹקֶר, קָשָׁה עָלֶיהָ הַזְּרִיחָה.
עֵינֵיהָּ עָדַיִן נָמוֹת
לְמֶחֵצָה.
אֶל מוּל פָּנֵיהָּ מְרָצְדִים
כּוֹכָבִים,
הַיָּרֵחַ הַמָּלֵא מַסְתִּיר
פָּנִים.
לַשָּׁוְא הִיא מְחַפֶּשֶׂת אֶת
יוֹמָהּ,
נַפְשָׁה יוֹצֵאת אֵל שְׁבִיל
הַמּוֹצָא.
אֲנַחְנוּ
חיים ממן
אֲנַחְנוּ יוֹמָן זִיכְרוֹנוֹת,
אֲנַחְנוּ עָפָר מְהַלֵּךְ,
אֲנַחְנוּ חִיּוּךְ כּוֹבֵשׁ.
אֲנַחְנוּ מָה שֶׁיֵּשׁ.
אֲנַחְנוּ יֶלֶד נִצְחִי,
אֲנַחְנוּ חַיִּים וּמָוֶת.
אֲנַחְנוּ תּוֹדָעָה
חוֹבֶקֶת,
אֲנַחְנוּ אַהֲבַת אֱמֶת.
אֲנַחְנוּ מִי שֶׁאֲנַחְנוּ,
בָּאֱמֶת.
גשם
ניסן אבדי
תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ הַיּוֹקֶדֶת תָּהִיתִי
מָתַי יֵרֵד גֶּשֶׁם
וְהַשָּׁמַיִם אָמְרוּ "לֹא
עַכְשָׁיו".
בְּסוּפָה, עִם הַחוֹל בָּעֵינַיִם
נִכְסְפָה נַפְשִׁי לְגֶּשֶׁם
וְהַשָּׁמַיִם אָמְרוּ
"חַכֶּה".
לְיַד הַגִינוֹת הַחֲרֵבוֹת שָׁאַלְתִּי
"וְכִי אֵין גֶּשֶׁם בָּעוֹלָם?"
וְהַשָּׁמַיִם אָמְרוּ "לֹא לְךָ
לָדַעַת".
רָצִיתִי חוֹרֶף בּוֹ אֶכְתוֹב אֶת
שְׁמֵךְ
בִּקְצֵה אֶצְבָּעִי עַל שִׁמְשַׁת
הַחַלּוֹן
אַךְ הַפַּעַם לֹא הֵעַזְתִּי לְבַקֵּשׁ
גֶּשֶׁם.
וְאָז יוֹם אֶחָד נִפְתְחוּ אֲרוּבּוֹת
הַשָּׁמַיִם וְנִבְקְעוּ מַעְיְנוֹת תְּהוֹם
וּמַיִם רַבִּים סָחַפוּ אֶת הַכּוֹל
אֲדָמָה וְאָדָם, עֵץ וָאֶבֶן.
אָבֵל נוֹכַח הָאֲסוֹנוֹת, הִתְחַוֵּר לִי
הַדָּבָר
כִּי לְבַקֵּשׁ אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ
לֹא אֶת שְׁמֵךְ וְלֹא אֶת שְׁמֵי
הַשָּׁמַיִם.
ינואר 2020
שבץ מוחי
יואב איתמר
הַגּוּף שׁוֹכֵחַ אֵיךְ לִחְיוֹת
אֶת הַשָּׂפָה שֶׁל הַשְּׁרִירִים
הָאֲנָשִׁים הֵם רַעַשׁ רֶקַע
הַחִבּוּקִים - קָרִים
וְהַדְּבָרִים שֶׁמִּזְדַּקְּרִים
לְמוּל עֵינַי, שֶׁל זוֹ שֶׁשְּׁמָהּ
אֵינִי זוֹכֵר, מָה אַתְּ עוֹשָׂה
עִם הַשְּׂפָתַיִם, אוּלַי
הַאִם הַגּוּף זוֹכֵר?
לרקוד בזום
תמר חכם
יבְבָת צְלִיל מֵיּתָר
מְפַלַּחַת הַחֶדֶר.
לְבַדָּהּ הִיא רוֹקֶדֶת
וּבְלִיבָּהּ הַשֶּׁבֶר.
מְיַיחֶלֶת לַבָּמָה,
לָאוֹרוֹת, לַקָּהָל,
לַמָּחָר שֶׁיִּגְאַל
מֵעָתִיד מְעֻרְפָּל.
פֶּרֶץ אָבִיב
צִבְעוֹנִי מִתְפָּרֵעַ.
צְלִילִים שֶׁל שִׂמְחָה
קֶצֶב מִתפָּקֵע.
בְּיָדָהּ הַמּוּשֶׁטֶת
אֶל עַל בִּבְלִי דַּעַת
בִּתְנוּעָה מְשׁוּלֶּבֶת
הִיא רוֹצָה לַגָעַת.
*
יאיר
להמן
אָמְרוּ
לִי אַהֲבָה יֵשׁ בָּעוֹלָם, וְאָמְרוּ גַּם נְעוּרִים
לֹא
חָסְרוּ פְּעָמִים יָפוֹת שֶׁבָּהֶן הִרְגַּשְׁתִּי חֲסָכִים,
רְגָעִים
מְלֵאִים בְּאֹשֶׁר וְשִׂמְחָה,
אֲבָל
זֶה רַק אַחֲרֵי הַקַּבָּלָה,
כִּי
אֲנִי יְצוּר מוּזָר,
לֹא אֲקַבֵּל אוֹתָהּ אַהֲבָה סְתָם.
נוֹעַדְתִּי
לְרַחֵף מֵעַל כֻּלָּם,
כְּמוֹ
רוּחַ אֱלוֹהִים מֵעַל הָעוֹלָם.
כָּךְ
לֹא יָבִינוּ אוֹתִי אַף פַּעַם,
וְיֵשׁ
נְעוּרִים, וְיֵשׁ שִׂמְחָה, וְיֵשׁ צְבִיטוֹת לֵב רֵיקוֹת שֶׁל חֲרָטָה.
וְאָמְרוּ לִי שֶׁנְּעוֹרִים יֵשׁ
בָּעוֹלָם וְיֵשׁ אַהֲבָה, שְׁנֵיהֶם נַכְלִים בַּלֶּהָבָה, שְׁנֵיהֶם נִשְׂרָפִים
עַד תֹּם,
וְכָל
רֶגַע הוּא תָּמִים וְכָל רֶגַע הוּא יָתוֹם.
כֹּה רָבִים הֶם הַמְּטוֹרָפִים
מיכאל אדם
כֹּה רַבִּים הֵם סְבִיבִי הַמְּטוֹרָפִים
עַד כִּי אֲנִי פּוֹחֵד לְהִידָּמוֹת לָהֶם
פּוֹחֵד לְאַבֵּד אֶת הַדַּעַת, אֶת הַחִיּוּבִי,
פּוֹחֵד לֹא לָדַעַת עוֹד רְגָשׁוֹת מֵהֶם.
כֹּה רַבִּים הֵם הַמְּטוֹרָפִים סְבִיבִי
הֵם דּוֹמִים כָּל כָּךְ לְאֵלָה שֶׁל אֶתְמוֹל
גַּם הַיּוֹם הַהֶרֶג לֹא פָּחוֹת אֶפֶקְטִיבִי,
וְהַטֶּבַח מַמְשִׁיךְ לַחְגּוֹג מֵימִין וּמִשְּׂמֹאל.
כֹּה רָבִים הֵם הַמְּטוֹרָפִים סְבִיבִי
עַד כִּי אֲנִי פּוֹחֵד לְהִידָּבֵק בְּטֵירוּפָם
פּוֹחֵד לְהִיסָּחֵף בְּטִמְטוּם הַמַּסִיבִי
פּוֹחֵד שֶׁהַזְּוֵועָה תָּשׁוּב עוֹד פַּעַם.
כֹּה רַבִּים הֵם הַמְּטוֹרָפִים סְבִיבִי
עַד כִּי לְעִתִּים דוֹמֵנִי שֶׁדַּעְתִּי נִטְרְפָה
אִישׁ אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ אֶת דבָרִי הַנָּבִיא
וַאֲנִי נוֹתָר לִבְדִי, אֲנִי, נִיצּוּל הַמִּשְׂרָפָה.
כֹּה רַבִּים הֵם הַמְּטוֹרָפִים סְבִיבִי
עַד כִּי נוֹתַרְתִּי לִבְדִי אִתָּךְ, יַקִּירָתִי,
עֶלְיֵיךְ אֲחוֹתִי, אֲהוּבָתִי, אֲנִי מַשְׁלִיךְ יְהָבִי
הַבְטִיחִי לִי לֹא לִנְטוֹשׁ אוֹתִי בִּבְדִידוּתִי.
הַגְזוּזְטְרָה
רֵיקָה
אריה
גורן
בַּיִת
בְּחֵיפָה
עַל
מֵי מְנוּחוֹת
בִּשְׁכוּנָה
אֲמִידָה
וְהַגְזוּזְטְרָה
רֵיקָה
לֹא
רָאִיתִי שָׁם אִשָּׁה
רוֹכֶנֶת
עַל מַעֲקֶה
אֶל
עֵבֶר אֲהוּבָה
בַּחָצֵר
גַּם
לֹא רָאִיתִי
אֶת
הַמְאוּשָׁר
מִתְיַסֵּר
עִם
מַנְדוֹלִינָה
וְחֻלְצָה
רְקוּמָה
קוֹלוֹ
הַרוֹעֵד צָרוּד
לֹא
שָׁמַעַתִּי
אוֹתָם
פַּעַם
הֵיכָן
רָאִיתִי
גַּם
שָׁמַעַתִּי?
בְּעוֹלָם
אַקְרַאי
מְכוּשָׁף
שָׁם
צְלִיל מְהַפְּנֵט
בְּתֵיבַת
תְּהוּדָה
בִּגְזוּזְטְרָה
שֶׁל
שְׁכוּנָה עֲלוּבָה
בִּיְרוּשָׁלָיִם
תֵּל
אָבִיב
אוּלַי
בְּחֵיפָה
התפייסות
רינת
מצליח
אִלּוּלֵא נְקֻדּוֹת
הַשְּׁבִירָה
שֶׁהָיוּ בְּדַרְכֵּנוּ
לֹא הָיִינוּ מְגַלִּים
אֶת
נְקֻדּוֹת הַחִבּוּר
הַחוֹבְשׁוֹת
אֶת פְּצָעֵינוּ
לְרַפֵּא
מַכְאוֹבִים
לְהַשְׁקִיט
אֶת סַעַר רוּחֵנוּ
בִּמְתִיקוּת
הַהִתְפַּיְּסוּת
חָרִיף
שירלי פרחי
כְּשֶׁעָבַרְתִּי לָגוּר בִּבְאֵר שֶׁבַע,
לֹא דִּמְיַינְתִּי שֶׁאֶלְמַד לֶאֱהֹב אֶת הַכְּאֵב,
אֶת הֶחָרִיף-חָרִיף הַזֶּה, שֶׁצּוֹבֵעַ אֶת
הָאֹכֶל בָּאָדֹם זַרְחָנִי
וְשׂוֹרֵף אֶת הַפְּצָעִים שֶׁבַּלֵּב.
לִפְעָמִים,
כְּשֶׁהָעֶרֶב יוֹרֵד,
אֲנִי מְרַפֶּדֶת אֶת הַגּוּף שֶׁלִּי
בִּשְׁכָבוֹת שֶׁל אֲרִיסָהּ,
הוֹפֶכֶת אוֹתִי לְכִפָּה אֲדֻמָּה
שֶׁשּׁוּם זְאֵב לֹא יוּכַל לִטְרֹף.
נדיבות
לב
יצחק
כהן
דָּנִיאֵל
הָלַךְ לְבַקֵּר אֶת דּוֹדָתוֹ הַחוֹלָה.
הוּא
רָאָה צָב קָטָן וְרָצָה לַהֲרִימוֹ.
פִּתְאוֹם,
שָׁמַע קוֹל חַלָּשׁ:
"הוּא
שֶׁלִּי."
הוּא
רָאָה יֶלֶד עָנִי, עִם חֻלְצָה קְרוּעָה.
דָּנִיאֵל
נָתַן לוֹ אֶת הַצָּב וְאָמַר:"קַח
אוֹתוֹ,
אָבִי יָבִיא לִי אַרְנֶבֶת לְבָנָה."
הַמַּלְאָכִים
מִכִּסֵּא הַכָּבוֹד רָקְדוּ
וְשָׁרוּ:"
הַלְלוּיָהּ לַיֶּלֶד ,שֶׁשִּׁתֵּף אֶת
לִבּוֹ
עִם יְצוּרֵי הָעוֹלָם."
1.5.2020
תל אביב
כל
הזכויות שמורות למחבר ©
מדבר
שרה מלול
הַנְּמָלִים אוֹסְפוֹת עֵשֶׂב שׁוֹטֶה
הַחֹם עֲדַיִן לֹא הֵצִיף אֶת הַיּוֹם
יִהְיֶה קַר בַּלַּיְלָה
מָחָר סִימָנֵי צִנָּה
יַנְחוּ אֶת הַכְּפוֹר אֶל זְגוּגִיּוֹת הַחַלּוֹן
הַשָּׁמַיִם חֲרֵדִים עָלֵינוּ
מִלְּמַעְלָה.
*
אֵיקָלִיפְּטוּס בּוֹדֵד
מְגָרֵשׁ אֶת הַשִּׁטִּים
מִתְחַנְחֵן אֶל בּוֹרוֹת הַמַּיִם
מְשַׁסֵּף אֶת אֲפֹר הַשָּׁמַיִם
שְׁנֵי גְּמַלִּים נָחִים בַּקָּצֶה
הַדַּף מִתְגַּלְגֵּל בַּקְּצָווֹת
אַף עַז לֹא תִּשְׁלַח לָשׁוֹן
צְהֹב האוכרה שֶׁל הַשָּׁמַיִם
מְנַפֵּץ בִּמְהִירוֹת
אֶת הַשַּׁחַר הַוָּרֹד
אֲנִי שׁוֹמַעַת אֵיךְ הַנָּמֵר
חוֹמֵק.
זְמַן
אִשָּׁה
לאה
גוילי
בִּצְמִיגוּת
הַשֶּׁקֶט
חוֹצָה
אֶת קַו הַגְּמָר
צוֹלַחַת
אֶת נְהַר הָאֵלֶם
וּבִגְדוֹת
הַשֶּׁבֶר כְּמוֹ בְּאַרְגַּז חוֹל
חוֹפֶרֶת
גֻּמּוֹת
מְחַיָּה וְשׁוּב
מְמִיתָה.
אִשָּׁה
מְמַיֶּנֶת עוֹנוֹת,
עַכְשָׁו
חֹרֶף.
הַפַּחַד
כְּמוֹ לַבָּה רוֹגֵש,
מִתְגַּדֵּל
וּמִתְקַדֵּשׁ
פּוֹעֵר
עֵינָיו, מַבִּיט אֶל אֹפֶק
חוֹצֶה
קַוִּים.
בְּתוֹךְ
שָׁמַיִם סְתוּרִים
קֶשֶׁת
מִתְקַמֶּרֶת
פּוֹרֶשֶׂת
צְבָעֶיהָ כְּטַוָּס
בְּקָרוֹב
גַּם הִיא תֵּעָלֵם.
חצב שחור
רותי סבט
חגי
מעיין
נפל
ב"אביב נעורים"
באביב
ימיו.
בַּכְּנִיסָה לַסִּפְרִיָּה
מֵיצָג
סִיּוּם מַחְזוֹר א'
קְבוּצַת חָצָב
חָצָב שָׁחֹר, עָלָיו
וּפֵרוֹתָיו
כְּמוֹ נִחֵשׁ חַגַּי
אֶת הַבָּרוּר עַכְשָׁיו
בִּמְקוֹם סִיּוּם מַחְזוֹר
מַצֵּבַת סִיּוּם חַיָּיו.
יְדִיעָה
ג'ני פרמינגר
הַגַּלִּים לִטְּפוּ אוֹתִי,
פִּנְּקוּ אֶת עוֹרִי,
רִכְּכוּ אֶת עֵינִי.
גּוּפִי הִתְמַסֵּר לִקְטִיפַת הַחוֹל,
שָׁקַע בְּחִבּוּק מֵימִי.
נִשְׁמָתִי מָצְאָה מְנוּחָה
בֵּין צְלִילֵי הָרוּחַ לְבֵין נוֹצוֹת הָעֲנָנִים.
שֶׁפַּת הַמַּיִם נָשְׁקָה לִשְׂפָתִי,
יְדִיעָה עֲמֻקָּה מִלְּאָה
אֶת חַדְרֵי לִבִּי.
עֵצִים וְיַעַר
יָעֵל אַרְבֵלִי
אִמְרָה שְׁגּוּרָה בִּמְחוֹזוֹתֵינוּ
כִּי:
מֵרֹב עָצִים, אֶת הַיַּעַר אֵין רוֹאִים.
וְהַיַּעַר, מָה הוּא בֵּין עֲנָפַי עֵצַיו
רוֹאֶה?
מָה מְסַפֵּר לָנוּ, מָה מַצְנִיעַ וּמָה
מַחְשֶׁה?
זוּג קְשִׁישִׁים בָּאִים בַּיָּמִים, מַגִּיעִים חַבּוּקִים,
אֶל אִילָן עָבוֹת שֶׁנָּטְעוּ ,לִפְנֵי
שָׁנִים רַבּוֹת.
סִיפּוּרֵיהֶם הַמֻּרְכָּבִים, בֵּין
בַּדְּיוֹ נִּפְרָשִׂים,
בֵּין גִזְעוֹ וַעֲנָפָיו, לָנֶצַח, תִּשָּׁאַרְנָה
הָעֲלִילוֹת.
עַלְמוֹת חֵן, עַל עֲנָפָיו תּוֹלוֹת
מִטְפָּחוֹת סַסְגּוֹנִיּוֹת,
הַמּוֹלִיךְ הוּא אֵת הַבַּקָּשׁוֹת,
הַתְּפִלּוֹת וְהַתִּקְווֹת?
כִּיתַת חַיָילִים עֲיֵיפָה מִמַּסָּע,
בְצִילוֹ תָּנוּחַ,
אֶת גְּבוּרָתָם היִנְצוֹר? יַעֲבִיר מִדּוֹר אֵל דּוֹר? אוֹ יַשִׁיא
בָּרוּחַ?
יְלָדִים וְטַף אַל רָאשִׁי צַמָּרוֹת
מְטַפְּסִים,
הַאִם יְסַיֵּעַ בְּיָדָם לִרְאוֹת
מֶּרְחָקים?
לִרְאוֹת יָרֹק וְאֶת הַבָּאוֹת?
כִּי מֵרֹב עֵצִים אוּלַי ?
שָׁכַחְנוּ אֲנַחְנוּ בָּעֵץ לִרְאוֹת,
שֹׁרֶשׁ מְיַצֵּב, גֶּזַע אֵיתָן,
עֲנָפִים מִשְׁתַרְגִים,
יוֹצְרַי מֶרְחָבִים,
צַמָּרוֹת לִשְּׁאִיפוֹת,
צֵל וּפֵּירוֹת,
אֲחִיזָתּ קַּרְקַע אָבוֹת,
וּמוֹרֶשֶׁת בֵּין דּוֹרוֹת.
גַּם
אֲנִי לֹא אוֹהֶבֶת אֶת חֲדָשׁוֹת הָבּוֹקֶר
אופיר
מלכי
אֵינִי אוֹהֶבֶת אֶת
מַה שֶהָקָיִץ עוֹשֶׂה לָעֲשַבִים הַקְּטַנִּים
שֶהִתְאֲמְצוּ כָּל
כָּך לַעֲלוֹת
מִתּוֹך אֲדָמָה
שֶהִתְקָשְתַה עִם תוֹם הַגְּשָׁמִים.
שִיבּוֹלֵת
הַשּׁוּעָל, מְקוֹר הַחֲסִידָה,
לֵאֵלוֹ שֶׁאֵין
לָהֶם שֵׁם יָדוּעַ
כָּעֵת הֵם פְּלוּמַה
צְהוּבָּה דְקִיקָה חָסְרַת הֲגָנָה
שֶקָרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ
הוֹפְכִים לִשְקוּפָה.
מַשַּׁב רוּחַ
צְּחִיחָה יְפַזֵּר אוֹתָם בָּאֲווִיר
הֵם יִצְנְחוּ
בַּאֲשֶׁר יִצְנְחוּ
נֶאֱסָפִים בְּקֶבֶר
הֲמוֹנִי
מְחַכִּים לָאֵשׁ.
מתוך:
“שירי סוף העולם".
*
גיל גולן
צִפֳּרִים עָפוֹת
בְּמִדְרָכָה כְּחֻלָּה,
יֶלֶד עִם בָּלוֹן -
עָף.
עֶרֶב יוֹרֵד בְּכַוָּנָה
וּבְקָפֶה בּוֹדֵד,
אוֹרֵב לִי סְתָו
זָר.
צִפּוֹר אַחַת נָפְלָה.
עוּרִי
נוגה אהודה
עוּרִי, עוּרִי אַל תֵּעָלְמִי.
עוּרִי, דַּבְּרִי שִׁיר
אַל
תְּאַלְּמִי.
אַל יִפּוֹל רוּחֵךְ, הֵן יֵשׁ בָּךְ רוּחַ
וְאַתְּ תָּעוּפִי
לַמֶּרְחָקִים.
אַל תִּסְתַּתְּרִי יוֹתֵר מֵאֲחוֹרֵי הַסִּירִים
סוֹרֶגֶת כִּפּוֹת מַזִּילָה דְּמָעוֹת בּוֹעֲרוֹת.
עוּרִי ,קְחִי אֶת הַתֹּף בִּשְׁתֵּי יָדַיִךְ
וּצְאִי לָךְ עִם כָּל הַנָּשִׁים
בְּתֻפִּים וּבִמְחוֹלוֹת.
וְהֵם שֶׁעַל רָאשֵׁיהֶם כִּפּוֹת
שׁוֹגִים, שׁוֹגִים בְּדִמְיוֹנוֹת שָׁוְא
לַשָּׁוְא יְנַסּוּ לִקְצֹץ לְשׁוֹנֵךְ.
שְׂאִי רֹאשֵׁךְ בְּגָאוֹן
כִּי אֱלֹהִים שֶׁגָאֹה גָּאָה,
שֶׁסּוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם
זָכַר וּנְקֵבָה בָּרָא אוֹתָם.
לָמָּה לָמָּה?
יָפָה סְוִיסָה חַכְמוֹן
סַבֹּשׁ, קָרְאָה בְּאַהֲבָה וּבְהִתְפַּעֲלוּת
הִתְעַלֵּם הוּא בְּהַפְגָּנָתִיּוּת
עינו יָרְקוּ נִכּוּר וְזָרוֹת
אֶת מְקוֹם הַצַּהֲלָה תָּפְסָה תּוּגָה צוֹרֶבֶת
לְבָבוֹת
גַּם הַסָּבְתָא לֹא מַשְׁלֶה בִּדְמָעוֹת
אָסְפָה אֶת הָרַכָּה אֶל חִכָּה
אֶת עֵינֶיהָ וּלְחַיֶּיהָ נַשְׁקֶה
אַל לְךָ לְהֵעָלֵב
טָהוֹר הוּא לִבֵּךְ
לִבּוֹ הָעִוֵּר
כְּאַבְנֵי רֵחַיִם עָלָיו סוֹגֵר
"מָנַע מִמֶּנִּי קִרְבָתוֹ
כֵּן,
אוֹהֶבֶת אֲנִי אוֹתוֹ"
אוֹי לְפוֹצְעֵי הַיְּלָדִים
בָּבַת עֵינָיו שֶׁל אֱלֹקִים
©כָּל הַזְּכֻיּוֹת
שְׁמוּרוֹת
נכתב לכבוד יום הילד
עָלֵי-
שַׁלֶּכֶת
יוסף
אליעז
הַסְּתָו
עוֹטֶה סַרְבַּל-אָמָּן
בְּמַשָּׂב
רוּחוֹ יִצְבַּע עוֹלָם
עוֹבֵר
בַּד עֵץ , עַנְפֵי אִילָן
פּוֹשֵׁט
עָלִים שֶׁעָבַר זְמַנָּם
וּמְרַפֵּד
יַעַר, גַּן, בּוּסְתָּן
בְּצָּהוֹב,
חוּם, זָהָב וְאַרְגָּמָן
וְיוֹפִי
זֶה, חָדָשׁ, צָעִיר
צוֹבֵעַ
גַּם מִדְרָכוֹת בְּעִיר
שָׁם
בְּחוֹסֶר רֶגֶשׁ, אִישׁ פּוֹתֶּה
אֶת
הַיוֹפִי מְטַאטֵא
מָה
יָפוּ עָלֵי-שֶׁלְּכַת
הַמִּתְבּוֹנֵן
עָצַר מִלֶכֶת
הַלֵּב
נִמְלָא עַד גְּדוֹתָיו
בְּכָל
גְּוָנֵי הַסְּתָיו יַחְדָּו
שֶׁפַע
יוֹפִי, חֵן וְצֶבַע
מָה
נִפְלְאוּ צִיּוּרֵי הַטֶּבַע
סוֹעָה
הָרוּחַ כְּמִכְחוֹל
זֵלְזָלִּים
רוֹקְדִים מֵחוֹל
פָּשַׁט
הָעֵץ מַחְלְפוֹתַּיו
דּוֹרוֹן
לָרוּחַ וְלַסְּתָיו
עַתָּה
הָרוּחַ שׁוּב מוֹלֶכֶת
וְכִתְּרָה
- עָלֵי שַׁלֶּכֶת
ניסן
תש"ע, מרץ 2010
נְגִיף הַקּוֹרוֹנָה
נקר אביבה
נְגִיף הַקּוֹרוֹנָה , נָגִיף קְטַנְטַן,
אַךְ כּוחו עָצוּם , אַדִּיר וְאֵיתָן.
מַטִּיל פַּחַד וְאֵימָה,
זוֹרֵעַ מָוֶת , סֵבֶל ,מַגֵּפָה אֲיוּמָה ;
אֵינו מַבְחִין בֵּין אוּמָה
לְאוּמָה,
יוצֵר
אִי- סֵדֶר וְרוב מְהוּמָה.
פּוגֵעַ בְּכָל תְּחוּמֵי הַחַיִּים ,
מְשַבֵּש תָּכְנִיּות וְהורֵס מַאֲוַיּים .
גָּרַם לִקְרִיסַת הַמִּסְחָר
וְהַכַּלְכָּלָה
וְעַל הָאֵירוּעִים וְהַתַּרְבּוּת הֵבִיא
כִּמְעַט כָּלָה;
וְגַם הַחִינוּךְ וְהַהַשְׂכָּלָה הֵם בְּסִימָן שְאֵלָה .
סְגוּרִים נְתִיבֵי אֲוִיר , יָם
וְיַבָּשָה,
רוּחֵנוּ קָצְרָה , וְנַפְשֵנוּ יְבֵשָה.
מְאַיְּימִים עָלֵינוּ בִּקְנָסות
וּבְבִידוּד ,
וּבָאֹפֶק אֵין שוּם סִימָן לְעִידוּד .
כּוּלָנוּ מַקְפִּידִים לַעֲטות מַסֵּכָה
בְּכָל מָקום וּבְכָל
הֲלִיכָה .
לובְשִים כְּפָפוֹת ,מְחַטְּאִים
כַּפּוֹת,
וְשומְרִים מֶרְחָק ,כִּי
זֶה לֹא מִשְׂחָק.
חוקְרִים רְצִינִיִּים וּמֵיטַב הַמַּדָּעָנִים,
סְטוּדֶנְטִים מִצְטַיְּינים וְיַזָּמִים
גְּאונִים
עומְדִים מוּל הַנָּגִיף חַסְּרֵי אונִים
.
שוקְדִים
יומָם וָלֵיל לִמְצֹא חִיסוּן
לַנָּגִיף הַמִּתְפַּשֵּט , הַדּוהֵר לְלֹא רִיסוּן .
וְעֵינֵי כּוּלָנוּ נְשׂוּאוֹת בִּתְפִילָה
בְּצִפִּיָּה לְקַבֵּל מַעֲנֶה לַשְּאֵלָה
,
מָתַי
סוֹף ,סוֹף , נַצְלִיחַ לְהַגִּיף
אֶת
זֶה הַנָּגִיף .
בימת שיר לשנת 2019
לַנּוֹכַח הַמִּדְבַּר / אילנה גורודיסקי
שָׁמַיִם עֲצוּבִים
מְטַפְטְפִים אֶת כְּאֵבָם
כְּמוֹ מְנַסִּים לְהִפָּטֵר
מִכֹּבֶד יְגוֹנָם
אַחַר טִפָּה
בְּלִי עֹדֶף מְיֻתָּר
וְהַכְּאֵב נִגַּר
אֵילָם וּמְנֻכָּר
וְהָרַעַם זוֹעֵק
וְהַבָּרָק מֵאִיר תְּמוּנָה
שֶׁל חֹרֶף שֶׁכּוֹאֵב
שָׁנָה אַחַר שָׁנָה
נֵלֵךְ אֶל הַיָּם
אַתְּ וַאֲנִי
דִּמְעוֹתַיִךְ הָרַכּוֹת יִטָּמְעוּ בּוֹ
אִישׁ לֹא יַרְגִּישׁ אֶת מְלִיחוּתָן הַכּוֹאֲבוֹת
רַק אֶת אַדְוָתָן הַמְּלַטְּפוֹת בְּרוֹךְ
אֶת הַחוֹל
אַתְּ וַאֲנִי
נֵלֵךְ אֶל הַיָּם
לֹא נֵדַע סַעַר עוֹד, לֹא יַכּוּ בָּנוּ גַּלִּים
שֶׁל אֶתְמוֹלִים רְעוּעִים כִּבְדֵי מַשָּׂא.
רַק בְּרִיזָה תְּלַטֵּף בְּרוֹךְ
מְצוּלוֹת הַלֵּב
חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ מְטַפֶּסֶת,
בְּמַעְלָה עֵץ גָּדוֹל.
בִּלְפִיתָה דְּבִיקָה נֶאֱחֶזֶת,
נִשְׁמֶרֶת לֹא לִיפּוֹל.
לְטַרְפָה מְשַׁחֶרֶת,
מֵאוֹיְבֶיהָ נִשְׁמֶרֶת.
בְּתַחְבּוּלוֹת ,
מִסְתַּתֶּרֶת.
מְשָׁנַה פָּנִים.
מַחֲלִיפָה מֵרְאוֹת,
צוֹבַעַת בִּגְוָונִים.
בִּיְכוֹלֵת נְדִירָה,
מַחְשִׁיכָה אוֹ מְאִירָה.
מַתְאִימָה עַצְמָהּ ,
כְּשֶׁהַמְּצִיאוּת מִשְׁתַּנָּה.
מוֹרָה,
מַדְגִּימָה,
מְכַווֶנֶת
מְלַמֶּדֶת,
רָזֵי הִישָׁרְדוּת.
מְשׁוֹטֵט בֵּין הַשּׁוּרוֹת
מְחַפֵּשׁ מִשְׁפָּטִים אוֹבְדִים
כַּהֵלֶךְ הָעוֹבֵר וְשָׁב בָּרְחוֹבוֹת.
מְלַקֵּט מִילִים אֲבוּדוֹת,
מִילָה מִפֹּה וּמִילָה מִשָּׁם
כְּצִפּוֹר בְּאֵין שִׁיר.
הַכִּי תֶּעֱרַב לִי הַפְּרִיחָה
מַתְּנַת הָאֵל וְהָאֲדָמָה
כְּשֶׁאַתֶּם מְכוּסִים בָּאֲדָמָה?
בַּאֲבִיב אֶשְׁתַּקֵּד
פְּרַחְתֶּם
לָנוּ הִנְעַמְתֶּם
וְהַבַּיִת עוֹמֵד עַל תִּלּוֹ
מְבַכָּה שִׁמְמוֹנוֹ
(* פרפרזה לספור "סינדרלה".)
מֵאָפֹרֵךְ לֹא יָצָאת לִלְחֹךְ בַּאֲפָרִים
רַק אֵפֶר יָמִים לְאָחוֹת בְּלִי הֶפְסֵק
וּבָא בִּגְלִימָה נוֹסֵךְ אֶל לִבֵּךְ
אַפְרוֹדִיז תַּפּוּחַ-אֲפַרְסֵק.
אַף שֶׁשַּׁחַר תְּמוֹלֵך לֹא דָּגַל גְּלִימָתוֹ
נִמְשַׁכְתְּ אַחֲרָיו אֶל בִּינוֹת עֳפָאִים
וּבִשְׁנֵי נְשָׁפִים הוּא נָשַׁף אֶל קִרְבֵּךְ
הַבְלֵי אָהֲבָה רִגְעִיִּים.
הוּא הֵסִיר גְּלִימָתוֹ, הֵנִיף שַׁרְבִיטוֹ
לִנְעֹר עֲפַר עֳפָרַיִךְ
וְאֵפֶר פָּנַיִךְ נִקָּה בִּלְשׁוֹנוֹ
מַסִּיחַ זָקִיף מִשְּׁעָרַיִךְ.
אַךְ עֵת תַּמּוּ יְמֵי מִשְׁתֶּה
עָטָה פָּנָיו אֲפֵר וָכֶפֶר
קִקְיוֹן אַפִּרְיוֹן חָזַר לְהַדְלִיעַ
וְשַׁבְת וְנִזְרַקְתְּ אֶל הָאֵפֶר.
מַגָּע אֶחָד,
מַחֲיֶה נְשָׁמָה,
פּוֹצֵעַ.
רֶגַע אֶחָד,
נֶחְרַט עָמֹק,
בֵּין קִפְלֵי הָעוֹר.
הַגּוּף תָּמִיד זוֹכֵר,
מֵעִיר אוֹתְךָ
לִהְיוֹת עַצְמְךָ,
אוֹר.
תגובות
הוסף רשומת תגובה