רשומות

מציג פוסטים מתאריך 2015

משאבי מידע בספרייה

תמונה
כתבה: אילנית יהודה
בספרייה העירונית קיימים משאבי מידע רבים ומגוונים הזמינים לקהל הרחב, בעיקר באמצעות אולמות העיון. אולם העיון לילדים, מהווה הזדמנות חשובה ליהנות ממה שיש לספרייה להציע. באולם זה נמצאים משאבי מידע לילדים החל מהגיל הרך ועד לחטיבת הביניים. משאבים אלו כוללים: משחקי לימוד, ספרי העשרה בכל תחומי הידע,אנציקלופדיות, מילונים וספרים קוליים. נוסף על אלו, קיימים באולם כתבי-עת איכותיים כמו: "עיניים" ו"גליליאו צעיר", הניתנים להשאלה. מאגר המידע "גלים" מבית סנונית זמין מכל עמדות המחשבים וניתן גם לבצע במקום הדפסות. 
חשוב לדעת, כי באולם העיון נמצאות ספרנית ובת שירות לאומי שיכולות לסייע לילדים במטלות הבית- ספריות כגון: הכנת שיעורים וכתיבת עבודות או פשוט, להעשיר את זמן הבילוי של ההורים וילדיהם בספרייה.

בקומה השנייה של הספרייה נמצא אולם העיון למבוגרים, המשרת את האוכלוסייה הבוגרת מגילאי תיכון ואילך. באולם קיים אוסף עשיר של ספרי עיון רב תחומיים, רובם אקדמיים וחלקם פופולאריים שבהם עושים שימוש תלמידים בחטיבה העליונה,סטודנטים, מורים וכל מי שמעוניין להרחיב את יריעת השכלת…

בימת הספרייה עם דורית בלסיאנו

תמונה
כתבה: אילנית יהודה

"בימת הספרייה" היא מסגרת הרצאות ייחודית והתנדבותית של תושבי העיר.
במסגרת זו, ארחנו השבוע את דורית בלסיאנו, מחברת ספר השירה, "מחרוזת לאמא" ומרכזת המגמה לפרסית בבית הספר מקיף א'.
דמותה של האם, היחסים עם הבת, הזיכרונות שנשארו אחרי מותה של האם ובעיקר,הזיכרונות שאנו מבקשים לנצור, הם הנושאים שעמדו בלב ליבו של המפגש בספרייה.בחירה בנושאים אלו הובילה לערב אינטימי שבו גם דורית בלסיאנו וגם הקהל, חשו חופשיים ובטוחים לשתף מתוך זיכרונות וחוויות אישיים.

כל אחד נושא עמו את זיכרונם של ההורים באופן המיוחד לו. בלסיאנו בדרכה שלה בוחרת לזכור את הטוב. לא מדובר באידאליזציה או התרפקות נוסטלגית על דמותה של אם שהייתה ואיננה. זוהי בחירה מודעת לברור מתוך דמותה הגדולה של האם את הדברים החיוביים, להוקיר לה תודה ולהמשיך להיבנות מהם הלאה.

עוד למדנו מבלסיאנו שלכתיבת ספר השירים יש ערך תרפויטי, וכי כתיבה מסוג זה יכולה לסייע לכל אדם, להתמודד עם מצבים של אובדן או פרידה ועקב כך, ליצוק משמעות חדשה לחייו.
בספרו, "אמא ומשמעות החיים", כותב ארווין יאלום כי למרות הביקורת הנוקבת שלו …

עמליה רוצה חיה

תמונה
כתבה אילנית יהודה

על ספר הילדים של יעל איכילוב, "עמליה רוצה חיה",ניתן ללמוד משהו מהותי כבר מתוך שמו. הדגש בשם הספר נופל באופן חד על הילדה עמליה ועל הרצון שלה.
התנין, לעומת זאת, מי שעומד בלב הדרמה בכוס התה של הסיפור, לא מאוזכר מפורשות בשם הספר אלא תחת הקטגוריה הכללית, חיה.
ובכן, הילדה עמליה שגרה בשכונת יוקרה שמה לב, (כפי ששמים לב כנראה בשכונות יוקרה ולא רק), מה יש לשכנים. יש להם חיות מחמד שונות. היא מחליטה שחיית המחמד שלה תהיה תנין. מחליטה, וגם מקבלת, למרות ההתנגדות הראשונית של ההורים, שמתבררת בהמשך כלא מוצדקת. התנין הוא בדיוק מה שמתאים לעמליה וזה מה שחשוב. הוא במידות הנכונות, הוא רך, הוא נעים, הוא חמוד וניתן להלביש על צווארו הארוך סינר לבן ולהאכיל אותו בסושי. לפי האיורים לפחות, אכילת סושי היא מעין מבחן קבלה הכרחי למשפחה האמורה. מבחן שאותו עובר התנין, מרצונו או שלא, אין לדעת, בהצלחה יתרה.
התנין כדמות, מעצם קיומו ומהותו כחיית מחמד, מספק באופן מושלם את הצרכים והרצונות של עמליה. לפיכך, הוא מספק גם את הרצונות של הוריה אשר מכים על חטא על כך שהעזו, כמה נורא,

מאגרי מידע חדשים בספרייה

תמונה
כתבה: אילנית יהודה


מאגרי מידע חדשים בספרייה
לאחרונה הצטרפו לשורת מאגרי המידע של הספרייה שני מאגרי מידע חשובים ומרכזיים.האחד, פרוייקט השו"ת, של אוניברסיטת בר אילן והשני, "כותר" מבית מט"ח.

פרוייקט השו"ת

המאגר כולל ספרי שו"ת(שאלות ותשובות), תנ"ך, תלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי ומפרשיהם, מדרש, ספר הזוהר, ספרי פסיקת הלכה (רמב"ם, טור, שולחן-ערוך), אנציקלופדיה תלמודית, ומקורות נדירים נוספים. סך כל המילים במאגר עומד על למעלה מ-220 מיליון מילים. במאגר כ-100,000 שאלות ותשובות, כמו גם ספרי הגות מכל תחומי היהדות, יחד עם מידע מקוצר על תולדות חייהם של מחבריהם. בשנת תשס"ז זכה הפרויקט בפרס ישראל לספרות תורנית.
למידע נוסף אודות הפרויקט נא היכנסוחשוב לציין כי פרוייקט השו"ת זמין למנויי הספרייה גם מהבית.

החרוזים האדומים של פניה ברגשטיין

תמונה
כתבה : אילנית יהודה
פניה ברגשטיין מספרת בספרה, "חרוזים אדומים", סיפור על סבתא שהעניקה חופן גדול של חרוזים לנכדתה, שולמית. החרוזים האדומים של סבתא יוצרים שרשרת ארוכה וכבדה שאך טבעי הדבר, שהילדה שמחה להזדמנות הראשונה לקצר אותה. לכן, נענתה לבקשתו של חרוז אחד, לצאת לחופשי מתוך החוט הנושא אותו עליו. אלא שבעקבות אותו חרוז שפרץ את המסגרת, צעדו גם כל שאר החרוזים, התפזרו להם והלכו לאיבוד.

המסע של שולמית אחר החרוזים האדומים שאבדו לה, הוא לכאורה נטול סיכוי. לא נשאר באמתחתה של שולמית ולו חרוז אחד. אבל, גם כאשר נדמה שאין קצה חוט כנראה שיש קצה חוט. אחד הדברים היפים בסיפור הוא שבאורח סמלי החוט עצמו ממחיש זאת. הוא תופס עמדה פעילה, משוחח עם שולמית, מעודד אותה, מנחם ואומר: "אל תבכי, שולמית, בואי נלך לחפש את החרוזים, אולי נמצא אותם."

החוט ששולמית אוחזת בידה גורם לה לצאת את הבית ולפסוע בדרך פלאית. באותה הדרך, היא משוחחת עם נחל מים בהיר עיניים, עם האילנות ועם העשבים, עד שהיא מגיעה לסנאי שחשב את חרוזיה לאגוזים. שוב חושבת שולמית שסיכוייה להשיג את החרוזים אבודים. אך, בעזרת שירתו של החוט הנאמ…