רשומות

מציג פוסטים מתאריך פברואר, 2015

אוריגמי

תמונה
כתבה: אילנית יהודה בתאריך  17/02/2015  התקיימה בספרייה העירונית סדנת אוריגמי משותפת להורים וילדים בהנחייתה של גב '  מירב זמיר . שורשיו של האוריגמי נעוצים במזרח הרחוק .  ראשית ,  המצאת הנייר עצמה , בסין ,  בתחילת המאה השנייה לספירה ובתקופה מאוחרת יותר אנו מוצאים את אמנות קיפולי הנייר שולטת במרחב של סין ויפן .  בתקופה המודרנית האוריגמי מזוהה יותר עם התרבות היפנית וההקשר התרבותי של יפן למערב הופך אמנות זו לפופולארית ברחבי העולם . לא שגרתית היא העובדה שניתן לקפל דף נייר דק ,  קטן ותמים ולהפוך אותו למהות חדשה החורגת מגבולות המקור שלו עצמו ובעצם כך להפכו ליצירת אמנות .  עוד מפתיע שהמרחב של הצורה הסימטרית ,  בדרך כלל ,  ריבוע ,  יכול לאפשר יצירתיות כה רבה עד כי אין אמן האוריגמי זקוק לכלי עזר נוספים או לפעולות חיצוניות כגון גזירה ,  הדבקה או צביעה על מנת ליצור בנייר .  הפעולה הפנימית של הקיפול מחזיקה את העבודה ובמובן הזה שבו הנייר הוא הכל , האוריגמי הוא אמנות טוטאלית . מידת המורכבות שניתן להגיע אליה באוריגמי תלויה במיומנויות היוצר ,  ביכולת לבצע בצורה מושלמת על פי הור

ילדות שנייה – בעקבות סרטה של דבורית שרגל

תמונה
כתבה:  אילנית יהודה סרטה של דבורית שרגל , " איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו סאן ?" שהוקרן בספרייה העירונית( 02.02.2015) מהווה ניסיון להתחקות אחר גיבורי הילדות האהובים של היוצרת . מה עלה בגורלם של אותם ילדים שכיכבו בסדרת " ספרים מצולמים על ילדי עולם " שיצאה בהוצאת פועלים בשנות החמישים והשישים ? העובדה שמדובר בילדים אמתיים שהונצחו בספרים שכתבה לרוב , אסטריד לינדגרן בתרגומה של לאה גולדברג וצולמו בידיה האמונות של חנה ריבקין בריק , אפשרה למעשה את המסע התיעודי של שרגל אל נבכי ילדותה .  שרגל שוטטה ברחבי העולם על מנת לאתר את הגיבורים, להבין היכן הם נמצאים היום ומה השתנה בסביבה התרבותית מאז אותם ימים נשכחים שבהם נכתבו הספרים. כך למשל, היא מצאה שהקוטה, בקתת האביב הקטנה והמחודדת, של בני משפחתה של הילדה הלפית, אלה-קרי, הפכה להיות בלפלנד פריט מוזיאוני בלבד והילדים של אז הם סבים וסבתות לילדים, חלקם בערך בני אותו גיל שהם היו בו כשנכתבו הספרים, זאת אומרת בסביבות גיל חמש. כאשר חוזרים לספרים עצמם מגלים כי הם מייצגים מעין "ריאליטי" נוסטלגי של ילדים בעולם. הספרים מתארים