רשומות

מציג פוסטים מתאריך 2017

לימפופו ודוקטור איכואב

תמונה
כתבה : אילנית יהודה "רופא נפלא הוא אוי-זה-מר! בצל אלון עתיק הוא גר." (תרגום: נתן אלתרמן) "דוקטור טוב הוא איכואב - הוא בצל אילן יושב." (תרגום : אלה סוד) הוצאת "קדימה" מתרגמת לקהל הילדים הישראלי יצירות שירה קלאסיות מן השפה הרוסית. אחת מאותן יצירות, דוקטור איכואב (1929)  מאת קורני צ'וקובסקי, תורגמה על ידי אלה סוד.  צ'וקובסקי (1882 - 1969) היה משורר, מתרגם וחוקר ספרות רוסי אשר השפיע על המשוררים הקלאסיים שכתבו לילדים בישראל: לאה גולדברג, מרים ילן שטקליס, פניה ברגשטיין ולוין קיפניס. משוררים אלו עלו ממחוזותיה השונים של ברית המועצות לשעבר, או שהיו ילדים שנולדו להורים מברית המועצות (לדוגמא: ילן שטקליס). לכן הכירו היטב את יצירותיו של צ'וקובסקי. נתן אלתרמן (1910-1970) גם כן העריך מאוד את צ'וקובסקי ובשנות הארבעים הוא תרגם את דוקטור איכואב , בספר ששמו: לימפופו . מיהו, דוקטור איכואב? מדובר ברופא חיות אמיץ, טוב לב וקל רגליים. הוא מוכן להגיש עזרה בכל עת ובכל מקום על פני הגלובוס. גם ללימפופו הרחוקה שבאפריקה ימצא את דרכו, יושי

הפלא שבתוכנו

תמונה
הספרים: "פלא" ו"אוגי ואני: שלושה סיפורי פלא" מאת ר"ג פלאסיו, הם ספרים פופולאריים בקרב ילדים, בני נוער ומבוגרים, שהפכו לרבי מכר עולמיים. שני הספרים מתארים מנקודות מבט שונות שנה קריטית בחייו של אוגי (אוגוסט) פולמן. השנה שבה הוא עולה לכיתה ה'. הספר השני אינו ספר המשך לראשון, אלא ספר המרחיב את צורת ההסתכלות על הסיטואציה שנוצרה באותה שנה ומפתח אותה. הרעיון לכתיבת הספרים בא למחברת מתוך כך שעמדה עם שני בניה בתור לקנות גלידה, ולמקום נכנסה ילדה ולה עיוות קשה בפנים. היה זה רגע של הארה. בעקבותיו, החליטה המחברת שעסקה עד אז באיור, להקדיש את עצמה לכתיבה. אוגי אינו ילד ככול שאר הילדים. הוא נולד עם מום נדיר אשר גורם לפניו להיות מעוותות בצורה קשה ויוצאת דופן. הוא נדרש, משחר ילדותו, לסדרה בלתי נגמרת של ניתוחים על מנת להצליח להביאו לבצע פעולות נשימה פשוטות ורציפות. עד כיתה ה', אוגי חונך בחינוך ביתי על ידי אמו. כשהוא מגיע לגיל עשר, ההורים מתחילים לשקול ברצינות לרשום אותו לבית ספר רגיל. זאת משום שאמו של אוגי מרגישה שהוא זקוק להשכלה רחבה יותר ממה שהיא מסוגלת להעניק   ל

האשה ששינתה את אמריקה

תמונה
כתבה : אילנית יהודה הסופרת, הרייט ביצ'ר סטואו, ,(Harriet Beecher Stowe) חיה בין השנים 1811-1896. ספרה הידוע, "אהל הדוד תום" (1852), הצליח מאוד באמריקה ובאנגליה ועם הזמן הפך לקלאסיקה ספרותית. בסך הכל היא כתבה כשלושים ספרים. אם נקרא את הערך שנכתב עליה בויקפדיה, בשפה האנגלית, נגלה שביצ'ר סטואו מוגדרת שם בראש ובראשונה כחברה בתנועה למען סיום העבדות בארצות הברית, ורק אחר כך כסופרת. הביוגרפיה, "האשה ששינתה את אמריקה", שכתבה אודותיה תמר ורטה זהבי , במסגרת סדרת "פרוזה עשרה", עולה בקנה אחד עם הגדרה זו.                                                                           הרייט ביצ'ר סטואו / פרנסס הול 1853 לפי ורטה זהבי, שאלות פילוסופיות כמו: איך אדם הופך לעבד? האם אדם נולד עבד או מתישהו הופך לעבד? הטרידו את ביצ'ר סטואו משחר ילדותה. זאת משום שהערה אגבית ששמעה ביחס לאמה, שנפטרה כי עבדה קשה כמו עבד שחור, הטרידה את מנוחתה. האם זה נכון? האם נשים הן סוג של עבדים? האם אמה שלה היתה ב

הבעל שם טוב : האיש שבא מן היער

תמונה
כתבה : אילנית יהודה הספר "האיש שבא מן היער: קריאות חדשות בתורתו ובדמותו של מחולל החסידות" יצא לאור לאחרונה, בעריכת רועי הורן. בפתח דבריו כותב הורן, כי שכרם של כותבי אסופת המאמרים על הבעל שם טוב (הבעש"ט), מחולל החסידות, יבוא להם מכך שמחשבותיהם יחלחלו אל לב הקוראים. כקוראת, אני יכולה להעיד בחיוב שמגוון הכותבים – חוקרים, רבנים, פסיכולוגים ויוצרים, השיגו את מטרתם. המאמרים היפים אכן מעוררי מחשבה, עניין ורגש. בצד זאת, אציין כי קיים סיכון מסוים בכתיבת מאמרים עיוניים על מיסטיקה בכלל ועל דמויות כמו הבעש"ט בפרט. סיכון שמא יקום הבעש"ט ויגיב כפי שהגיב, באחד הסיפורים המצוטטים במאמרה של חביבה פדיה :      "שמעתי מהרב דקהילתנו פעם אחת כתב איש אחד תורת הבעש"ט       מה ששמע ממנו.       פעם אחת ראה הבעש"ט ששד אחד הולך ואוחז ספר בידו.       אמר לו מה זה הספר שבידך שאתה נושא? השיב לו זה הספר       שחיברת.       אז הבין הבעש"ט שיש איש אחד שכותב תורתו וקיבץ כל       אנשיו ושאל אותם מי בכם כותב תורתי? הודה אותו האיש       והביא לו כתביו ועיין ב

"צריך" או "רוצה" ? שלושה ספרי ילדים שעוזרים להמחיש את ההבדל

תמונה
כתבה: אילנית יהודה כשאנו עושים שימוש במושגים נפוצים כמו "צריך" או "רוצה" לעיתים קרובות, מבלי משים, אנו מבלבלים ביניהם. מושג ה"צריך" מתייחס לדברים שנמצאים עבורנו במקום של צורך. כלומר, דברים שהם הכרחיים ובסיסיים לקיומנו. מושג ה"רוצה" מתייחס לדברים שהיינו מבקשים לעצמנו, אבל אין הם צרכים ממשיים או אפילו אמתיים. התרבות החומרנית של ימנו, מעצימה את הבלבול הזה. היא מציפה אותנו בשפע אדיר של חפצים, חומרים וחוויות שהיא מציעה לנו לרכוש. ברגע שביצענו רכישה של חפץ מסוים, הכרנו בכך שאנו רוצים בו. אך, האם באמת אנו צריכים אותו? בפוסט זה, אציג שלושה ספרי ילדים שיכולים לסייע לנו להתגבר על הפער המושגי שבין "צריך" ל"רוצה". לעזור לנו לחדד את ההבדל בפני הילדים ובפני עצמנו, ואף לגבור עליו. הספר הראשון : משלים פילוסופיים לילדים : מסע קסום אל המחשבה האנושית לגילאי 8 – 120 מאת: מישל פיקמל. אחד המשלים בספר זה, "מקלות השנהב", מספר על נסיך צעיר שמצהיר על כך שהוא צריך מקלות שנהב. אביו, המלך, מבקש להניא אותו מבקשה זו וטוען כי ב

המאבק של קרל אובה קנאוסגורד

תמונה
  כתבה : אילנית יהודה חום יולי-אוגוסט העומד בפתח, גרם לי לפנות לספרים המגיעים ממחוזותיה הקרירים של סקנדינביה. קרל אובה קנאוסגורד, סופר נורווגי המתגורר בסטוקהולם, כתב סדרת ספרים אוטוביוגרפית תחת הכותרת "המאבק שלי". מדובר בסדרה בת 3,500 עמודים הנקראת במקור . min kamp   שלושה ספרים מתוך הסדרה: " מוות במשפחה", "גבר מאוהב" ו"ילדות" תורגמו לעברית בידי דנה כספי ויצאו לאור בהוצאת מודן.   קריאה בספריו שתורגמו לעברית, מעלה כי קרל אובה (אני מכנה אותו בפוסט זה בשם שבו הוא עושה שימוש בספריו)   פועל על-פי אוקסימורון. בניגוד לתפיסה הגורסת כי הכתיבה מצריכה מן הכותב התנתקות מן החיים עצמם ומן המציאות, קרל אובה, מבקש להישאר כמה שיותר בתוך המציאות. כלומר, גם להיאבק על כתיבת ספרות שראויה לזכייה בפרסים ספרותיים נחשבים (שאכן זכה בהם), וגם לגדל בתשומת לב יומיומית ותוך מעורבות מלאה, ילדים קטנים. הוא מנסה לדרוש מעצמו להיות מחויב בו בעת, באותה המידה, לספרות ולחיים, לילדיו, למשפחתו. סופר שמחליט לעשות מהלך שעל פניו סותר את עצמו, ייתכן כי הצורה הספרותית היחי