"צריך" או "רוצה" ? שלושה ספרי ילדים שעוזרים להמחיש את ההבדל

כתבה: אילנית יהודה

כשאנו עושים שימוש במושגים נפוצים כמו "צריך" או "רוצה" לעיתים קרובות, מבלי משים, אנו מבלבלים ביניהם.
מושג ה"צריך" מתייחס לדברים שנמצאים עבורנו במקום של צורך. כלומר, דברים שהם הכרחיים ובסיסיים לקיומנו.
מושג ה"רוצה" מתייחס לדברים שהיינו מבקשים לעצמנו, אבל אין הם צרכים ממשיים או אפילו אמתיים.
התרבות החומרנית של ימנו, מעצימה את הבלבול הזה. היא מציפה אותנו בשפע אדיר של חפצים, חומרים וחוויות
שהיא מציעה לנו לרכוש. ברגע שביצענו רכישה של חפץ מסוים, הכרנו בכך שאנו רוצים בו. אך, האם באמת אנו צריכים אותו?
בפוסט זה, אציג שלושה ספרי ילדים שיכולים לסייע לנו להתגבר על הפער המושגי שבין "צריך" ל"רוצה".
לעזור לנו לחדד את ההבדל בפני הילדים ובפני עצמנו, ואף לגבור עליו.

הספר הראשון : משלים פילוסופיים לילדים : מסע קסום אל המחשבה האנושית לגילאי 8 – 120
מאת: מישל פיקמל.

אחד המשלים בספר זה, "מקלות השנהב", מספר על נסיך צעיר שמצהיר על כך שהוא צריך מקלות שנהב.
אביו, המלך, מבקש להניא אותו מבקשה זו וטוען כי בקשתו עלולה להחריב את הממלכה.
מי ש"צריך" מקלות שנהב יצטרך בעקבות זאת גם כלי אוכל יקרים, מזונות המתאימים לאניני טעם, חליפות משי וארמונות פאר. כך הוא עלול לשקוע בחיי בזבזנות ומותרות שיובילו את הממלכה לפשיטת רגל. ברגע שהנסיך מבין את המשמעות של בקשתו הוא מוותר עליה. שכן, מקלות השנהב משקפים רצון שניתן לגבור עליו ולא צורך. הבנה זו והפעולה שבאה בעקבותיה הופכת אותו למי שנודע בימי מלכותו כשליט גדול וחכם. 
 

הספר השני : יוברט הורציו ברטל בובטון-טרנט מאת לורן צ'יילד.

ספר מקסים זה של לורן צ'יילד מציג זוג הורים עשירים שמכורים לגמרי לתרבות הצריכה. הם מכורים לה עד כדי כך, שבשלב מסוים, מתוך שעמום, הם מחליטים לעשות ילד. גם הילד עבורם הוא סוג של מוצר צריכה חדש ומרגש. הם מעניקים לו את השם הארוך והמופרך, יוברט הורציו ברטל בובטון-טרנט, אבל בסופו של דבר אין להם כוח לזה והם קוראים לו יו.
הוריו של יו, שמנהלים חיים פזרניים ללא כל מעצור, חשבון או גבול מגיעים לפשיטת רגל כלכלית.
מה שמעניין במצב הזה הוא, שהילד הופך לגורם המחנך של ההורים. הוא יוזם פעולות שונות על מנת שהוריו יצליחו להיחלץ מהבוץ הכלכלי שנקלעו אליו. בסופו של דבר, יו אף גורם להם להיפרד מהוילה הענקית שלהם ולעבור לדירה קטנה וחביבה בבניין דירות.
הדירה מתאימה בדיוק מושלם לצרכים של משפחה בת שלוש נפשות.
לאחר שמשפחת בובטון-טרנט וויתרה על שלל החשקים והרצונות המיותרים שלה והסתפקה בדיוק במה שמותאם לצרכים שלה, היא מצאה את האושר שלה מחדש. לפעמים האושר הוא לא יותר ולא פחות מאשר שתיית כוס שוקו חמה במיטה של ההורים.  

                                      

הספר השלישי : מיניונים מכסחים, עבד טריי קינג בתרגומה של סיגל גפן.

בספר זה, המיניונים צופים בטלוויזיה (מכשיר בלתי נלאה לסיפוק רעיונות לרצונות מיותרים) ומחליטים שהם חייבים (ההדגשה מופיעה בספר עצמו) "בלנדר בארב" להכנת שייק בננות. כדי להשיג כסף, הם גם מחליטים לטפל בגינתם של דיירי בית האבות. למען האמת, אין להם מושג איך לטפל בגינה אך, מופע האימה הגרוטסקי שלהם, שבין היתר מרסק את מכסחת הדשא, משעשע את דיירי בית האבות שמחליטים לתגמל אותם בכל זאת. זה מאפשר למיניונים לספק את רצונם הנכסף ולרכוש את הבלנדר. אולם, לאחר ימים אחדים, מופיע בטלוויזיה בלנדר חדש ומשופר עם זרוע שמקלפת את קליפת הבננות. המיניונים כמובן, חייבים להשיג אותו.

בניגוד לשני הספרים הראשונים, אותם ילדים יכולים לקרוא ולהבין לבד, ישנם ספרי ילדים שמצריכים הכוונה ואין להסתפק בקריאה תמה של ילד שעלול להפנים את המסרים בצורה שגויה.
אני טוענת כי גם מספר מסוג זה של המיניונים, אפשר להפיק ערך חינוכי. אלא שעל מנת להצליח להשיג זאת, על ההורה ללוות את הילד בקריאה. לחדד את הנקודות שעולות ממנו ולבקר אותן, שכן, הילד בעצמו לא ישים לב, בדרך כלל, שבעצם מדובר כאן במוצר שהמיניונים לא בהכרח צריכים אותו. גם העובדה שמכסחת הדשא נלקחה על ידי המיניונים ללא רשות והושמדה בשל שימוש לא נכון, חייבת לעבור את הקריאה הביקורתית והמתווכת של ההורה.
מכל מקום, הסוף הפתוח של הספר שבו המיניונים לא יודעים כיצד ישיגו את הכסף כדי לרכוש את הדבר הבא, משקף אמת פשוטה. הרצון  שלנו להשיג דברים, אף פעם לא מתמלא באופן שלם. עם סיפוק של רצון אחד, מיד יופיע לאחריו גם הרצון השני ויגדיל אותו. השאלה הגדולה היא מה עושים עם זה? כיצד מבחינים אבחנה של ממש בין רצונות לצרכים וכיצד מקדימים תרופה למכה ועוצרים את התהליך הזה בזמן.  

*פוסט זה נכתב בהשראת פעילות חינוכית בנושא "רצון או צורך", במסגרת מפגשים לעידוד קריאה, המתקיימים אצלנו בספרייה בהנחיית שלומית הראל-ויינר, רכזת אירועים והדרכה.