מדברים עם הידיים (ולא רק) : מהי שפת סימנים ?


כתבה: אילנית יהודה 

שפת סימנים מאפשרת לכבדי שמיעה, לחרשים ולאנשים עם לקויות דיבור לתקשר עם הסביבה. לשפה זו דקדוק ותחביר עצמאיים משלה ואלו משתנים משפה לשפה ומתרבות לתרבות. הדקדוק והתחביר של שפת הסימנים לא זהים בהכרח לדקדוק ולתחביר של השפה הדבורה.
לכן, המבנה הלוגי של משפט בשפה העברית, כמו בשפות אחרות, ישתנה בשפת הסימנים על פי החוקיות שלה עצמה.
שפת הסימנים היא שפה דינאמית. היא משתנה מעת לעת ונוצרות בה מילים חדשות, על פי צרכי השעה. לפי מאפיינים אלו, ניתן לומר שמדובר בשפה לכל דבר ועניין, שיש לה מקום של כבוד במשפחת הלשונות של בני האדם.

בשפת הסימנים אנו מבטאים בדרך כלל את כל אשר על ליבנו בעזרת הידיים, אך לא רק באמצעותן. הבעות הפנים ותנועות הגוף, מצטרפות בהרמוניה לתנועה הכללית, ומעצימות אותה. מכך יוצא ששפת סימנים היא גם שפה תיאטרלית שבה דובר מוצלח, מתקשר טוב עם הקהל שלו ומסביר באופן ברור ומוחצן את כוונתו. שפת סימנים היא לא פנטומימה, אלא שפה תחבירית, אך הפנטומימה ממחישה יפה את העובדה, שניתן להבין מסר ולשקף את המציאות בלי להשתמש במילים.

בקרב אנשים שומעים, אמנות רכישת השפה מתבצעת לרוב באמצעים של חיקוי הברות וצלילים. במקרה של האדם החירש או כבד השמיעה, מדובר באדם שמעולם לא שמע צליל או ששמע אותו באופן חלקי ועמום ולכן, קיימת אפשרות שלא יפיק צליל כדי לתקשר עם זולתו. מסיבה זו, חלק מהחרשים וכבדי השמיעה יתקשרו באמצעות שפת סימנים בלבד. אחרים, יתקשרו באמצעות שפת סימנים מלווה בתנועות פה ושפתיים שמצטרפות לניסיון להמחיש היטיב את המילה האמורה.

באיור הבא תוכלו לראות את אותיות הא"ב של שפת הסימנים הישראלית :

   

על-מנת להמחיש את מרחב אפשרויותיה של שפת הסימנים, אציין כי בוושינגטון קיימת מאז שנת 1864, האוניברסיטה היחידה בעולם לאנשים חרשים וכבדי שמיעה. שמה, אוניברסיטת גאלדט  Gallaudet University.  האוניברסיטה היתה בראשית דרכה בית ספר לדקדוק לילדים חרשים ועיוורים כאחד. כל הלימודים האקדמיים באוניברסיטה זו מתקיימים בשפת הסימנים וכך מתנהלים גם חיי הקמפוס שלה.

עוד אציין בהקשרם של הדברים האמורים, כי צוות הספריות העירוניות עבר לאחרונה התנסות יוצאת דופן עם גילי בית הלחמי, שחקנית שלמדה את שפת הסימנים כבר בגיל ארבע עשרה. גילי ממחישה באופן חי ותוסס את הקשר בין עולם התיאטרון, לעולמה של שפת הסימנים. על מנת לשלוט בשפה זו, כמו בכל שפה, נדרשים: אימון, תרגול, התמדה ואנשים שאפשר לתקשר עמם בדרך זו. כישרון, כפי שתוכלו לראות בפייסבוק של
גילי בית הלחמי, בהחלט מקנה ערך מוסף.

חשיפת הצוות לשפת הסימנים חוברת לתהליך הנגשה קוגניטיבית שהספרייה עוברת בהובלתה של ד"ר חפצי זוהר, סגנית ומ"מ ראש-העיר. במסגרת תהליך זה הותקנו בספרייה לולאות שמע המאפשרות להגביר את עוצמת הקול של הספרנית הנמצאת בדלפק ההשאלה.
נוסף על כך, רכשנו מטול להגדלת טקסטים הנמצא באולם עיון אשר מאפשר לכוון את מצבי התאורה השונים של הדף הנקרא. קטלוג הספרייה נגיש גם הוא וגם אפליקציית הספרים הדיגיטליים מאפשרת קריאה בתנאי תאורה שונים. כלל הספרים המושמעים בפורמט דיגיטלי, או בפורמט של תקליטור, יכולים לסייע לאנשים עם לקויות ראיה שונות ועד לעיוורון ליהנות מעולם הספר.

לסיום תוכלו לגלוש במספר אתרים חשובים שקשורים בשפת הסימנים :




לקריאה נוספת :

לתקשר בשפת הסימנים מאת בת שבע פומרנץ. אתרוג: כתב-עת לענייני חינוך, יהדות וחברה , 57: 26-29, 2012.

החרשים כקבוצת מיעוט: ראשית המאבק על שפת הסימנים מאת שולמית וולקוב. היסטוריה: כתב-עת של החברה ההיסטורית הישראלית , 1: 55-94, 1998

*מאמרים אלו זמינים לקריאה במאגר המידע Jstor  באמצעות רישום לאתר הספרייה הלאומית.


תגובות

  1. אהבתי מאוד את הסקירה. בהחלט חודשו לי פרטים בנושא זה כתוצאה מקריאת הפוסט כמו למשל, האוניברסיטה שבה לומדים כבדי השמיעה. מאוד מעניין ואינפורמטיבי

    השבמחק
  2. יופי של מאמר, תודה רבה אילנית היקרה.
    אבקש להוסיף כמה הערות משלי: הבעות הפנים בשפת הסמנים מהוות, לעתים, חלק מההבחן התחבירי-דקדוקי. כך למדתי בשעתו, כאשר נחשפתי לשפת הסמנים האמריקנית (ASL,) - הבעה מסוימת תציין, למשל, האם מדובר בשאלה שהמענה המבוקש בעבורה הוא כן/לא, והבעה אחרת תציין כי זו שאלה המבקשת אינפורמציה (מה שמכונה שאלות Wh.)

    במקור שפות החירשים-אלמים היו שפות 'לא טבעיות', והתבססו בעיקרן על סמון באיות של השפות המדוברות. מובן שהן היו מסורבלות ומוגבלות. אחריהן החלו מתפתחות שפות הסמנים הטבעיות, כפי שמוכרות כיום. כל מדינה ושפת הסמנים שלה, ושפה היא תרבות מקומית, המתפתחת בהתאם למקום בו היא נוצרת. דוברי שפות סמנים ממדינות שונות לא יבינו ויכירו את הסמנים של אלה הבאים ממדינה שונה, ועם זאת יהיה להם קל יותר לתקשר ביניהם מאשר אלה המתקשרים בשפות מדוברות-קוליות - הן מפני שלא פעם ישנו דמיון הגיוני בין סמנים בשפות שונות, בשל הציוריות והמימיקה מהן מורכבות שפות אלה, והן בשל העובדה שכל דוברי שפות הסמנים מיומנים מאוד בהמחשה ויזואלית-משחקית של מה שהם מבקשים להביע.

    אני אישית חושבת, מאז אמצע שנות התשעים, כאשר נרשמתי לקורס לשפת הסמנים האמריקאית, כי מעבר לפרקטיות של יכולת התקשורת הזאת בקרב דובריה, זוהי מיומנות נפלאה היכולה להקנות כלים רבים שלא קיימים בשפה מדוברת, וכדאית גם לאנשים שומעים. אני יודעת שהיתה בעבר איזו תוכנית נסיונית לשלב כיתות כאלה בבתי הספר (אם אינני טועה היה זה בתקופתו של יוסי שריד,) ויש להצטער כי העניין לא הורחב, ואחר נגנז.

    אנקדוטה בהקשר הזה: כשהייתי ביום הראשון של קורס שלב א', שעתיים לאחר תחילת התרגול של ה- ASL יצאנו להפסקה. היה יום חורף ניו-יורקי, וחברתי נכנסה למין 'חנות נוחות' (קיוסק משודרג) בלי שהבחינה שנותרתי מאחור, בעוונותי, לסיים את הסיגריה שהדלקתי. דלת הזכוכית נסגרה מאחוריה, והיא נעמדה בתור. משהבחינה בי, שאלה אותי דרך הדלת השקופה מה מבוקשי, ויכולתי כבר להסביר לה בדיוק איך אני רוצה את הקפה שלי.

    זו שפה נפלאה, בלתי אמצעית, יש בה סלנג משלה, והומור פנימי, והיא שמושית בכל מיני סיטואציות.
    לסיום: ממליצה לקרוא את ספרו של אוליבר סאקס: "לראות קולות: מסע אל ארץ החירשים" (1989) Seeing Voices.

    שוב תודה על העלאת המודעות לנושא, ולמי שיש הזדמנות להירשם לקורס כזה - שיחטוף אותה! ��

    השבמחק
    תשובות
    1. שלום,

      תודה רבה על התגובה ועל השיתוף.
      התלבטתי, האם במסגרת זו לכתוב/לציין את ה -ASL
      -American Sign Language והנה הגעת והנחת את הדברים באופן משלים.

      לגבי חינוך ושפת סימנים. יכולה לומר שבתי זה עתה סיימה את בית הספר היסודי,
      "מולדת" בבאר שבע שמשולבת בו כיתת ליקויי שמיעה. כילדה שומעת היא למדה,
      יחד עם שאר ילדי הכיתה, את הבסיס לשפת סימנים.
      שפה זו, שולבה באופן מתמיד בכל הטקסים של בית הספר והעניקה להם ערך מוסף,
      יוצא מן הכלל.

      המלצתך על ספרו של אוליבר סאקס היא לא פחות מנהדרת.
      האיש היה מופת של הקשבה ולאחר מכן נוירולוג. לכן, יכול היה לכתוב על האחר,
      כפי שרק הוא כתב.

      מחק
  3. נהניתי לקרוא על נושא חשוב מעניין ושימושי.
    כל הכבוד, מחכה לבלוג הבא.

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

חדש בספרייה! ספרים דיגיטליים

האשה ששינתה את אמריקה

כותבים את ההיסטוריה מהצד הנשי : הציירת אנה טיכו