הבלוג של הספרייה העירונית באר שבע

  כתבה: אילנית יהודה   המגן דוד הוא סמל מרכזי שמייצג את האמנות היהודית (יודיאקה), באמצעי ההבעה האישיים והקולקטיביים כאחד. אם נבקש לשאול מדוע, נוכל למנות לכך מספר סיבות: 1 - הוא מיוחס לדויד המלך, לשושלת בית דויד ולתקופת מלכותו (על אף שאין לכך אזכור מקראי). 2 - העובדה שביהדות קיים איסור חמור על הצגת פסל ותמונה, קידמה את מרכזיותו של המגן דוד בייצוגים חזותיים וסמליים לאורך הדורות. לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתַָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ.” (ספר שמות, פרק כ', פסוק ג'). 3 – פשטותו הגרפית של הסמל -   שני המשולשים ההפוכים המחוברים זה לזה, שיכולים להיות בסיס יצירתי לשילובו במרקם חזותי של בתי כנסת, בתי עלמין, ובעבודות אמנות שונות הכוללת פיסול, תחריטים, תשמישי קדושה ועוד. 4 – עובדת היות הסמל מורכב ממשולש עליון ומשולש תחתון, מסמלת את ההליכה השלובה של היהודי בעולם הזה, התחתון, שהוא גם גופני וחומרי, יחד עם זה העליון, הגבוה והאמוני. בשפה הקבלית: עילא ותתא.   5 – המגן דוד אומץ באופן רש...

  כתבה: אילנית יהודה   בראש השנה, בראש השנה פרחה שושנה אצלי בגינה בראש השנה סירה לבנה עגנה לה בחוף פתאום. זהו הבית הראשון בשיר שכתבה והלחינה נעמי שמר . הוא הפך לאחד השירים העממיים המרכזיים שמושרים עם בואו של ראש השנה שעומד בפתח. בכוונתי בפוסט זה להתמקד בדימויה של השושנה המופיעה בלב הבית הזה ולפתח דיון קצר במשמעויותיה על פי מספר מקורות. מתוך השיר, אנו מבינים כי השושנה של השנה שעברה כבר נבלה, עשתה את שלה בעולם הטבע. עכשיו פורחת לה בגינה שושנה חדשה. היא גורמת לנו להאמין שהשנה גם אנו, ממש כמוה, נפרח מחדש ונתחדש בכל הווייתנו כחלק ממחזור החיים בטבע. השושנה פרחה בגינה, כלומר במקום   פרטי שהושקע, טופל וטופח באמצעות עבודה של בני האדם. העבודה הזו מתבצעת בידיים, במגע עם האדמה והיא מייצגת קשר אינטימי בין האדם לאדמתו המתורבתת, הגינה. הפריחה של השושנה מסמלת את האמונה בכך שמאמציהם של בני האדם יישאו פרי, תקוותיהם תתממשנה במציאות והם ידעו הצלחה.   הצבע האדום של השושנה הוא צבע מלא עוז המורה על חיוניות ועל עצם זרימת הדם המתחדשת בעורקים. הסירה הלבנה שעגנה בחוף נוסכת בנו תח...

כתבה: אילנית יהודה   אנה טיכו (1894-1980) היתה ציירת שרוב ימיה חיתה בירושלים והתמסרה לרישום נופיה. ספר ילדים חדש שכתבה אבירמה גולן ואירה ענבל לייטנר, מציג את הביוגרפיה שלה. הספר, "אנה טיכו", יצא לאור בסדרה: "הישראליות: סדרה היסטורית נשית" . הוצאתו משתלבת בשורה של ספרים וסדרות שיצאו לאור לאחרונה, במגמה להעצים את הנוכחות הנשית בכתיבת דברי הימים ולתת לה מקום של נראות ושל כבוד. במקביל ל "הישראליות: סדרה היסטורית נשית", נוכל לציין את סדרת הספרים "קטנות גדולות" שמגוללת את קורותיהן של   אגאתה כריסטי , אמיליה ארהארט , אמלין פנקהרסט ונשים חשובות אחרות בתולדות האנושות. גם הספרים: "סיפורים לפני השינה לילדות מורדות: 100 אגדות אמתיות על נשים יוצאות דופן" , וכן: "נשים במדע: 50 נשים אמיצות ששינו את העולם" , או הסדרה: "עיניים פקוחות למדע" שעוסקת בתרומתן המחקרית של מדעניות, עולים כולם בקנה אחד עם אותה מגמה. בפוסט זה אתמקד באנה טיכו, שזכתה לכינוי 'ציירת ארץ ישראלית'. טיכו עצמה הסכימה באופן מלא להגדרה...

כתבה : אילנית יהודה אחת המילים המידיות המתקשרות למילה "אביב", היא המילה פריחה או פרחים. כשעונה זו עומדת בפתח, אתייחס בפוסט זה אל הציירת פרידה קאלו , שפרחים שזורים ברבות מעבודותיה, המשקפות התבוננות בטבע והתבוננות פנימית. קאלו היא מקסיקנית שנולדה בשנת 1907 ונפטרה בשנת 1954, כשהיא בת 47 בלבד. מספר חוויות מרכזיות כוננו את הציר הביוגרפי של חייה. במישור הלאומי והפוליטי, היא גדלה בתקופת המהפכה המקסיקנית שהתרחשה בין השנים 1910-1921 וגבתה את חייהם של למעלה ממיליון מקסיקנים. במישור האישי, עוד משחר ילדותה התמודדה עם סבל פיזי, כאשר מחלת הפוליו תקפה אותה בגיל חמש. בגיל שמונה עשרה עברה תאונת דרכים קשה מאוד, ששיתקה אותה למיטתה למשך חודשים, וגרמה לה לשקוע במציאות האלטרנטיבית של הציור. קאלו הרבתה להביט במראה ממשית או דמיונית ולתעד את עצמה. למעלה משליש מסך עבודותיה הן ציורי דיוקנאות, כ – 55 במספרם. למרות שפרשנים משייכים את סגנונה לזרם הנאיבי, המאגי או הסוריאליסטי באמנות, היא עצמה התייחסה לציוריה כאל ציורים ריאליסטיים. מבחינתה, היתה זו התבוננות כנה בהוויית המציאות, כפי שהיא. קאל...