החרוזים האדומים של פניה ברגשטיין



כתבה : אילנית יהודה

פניה ברגשטיין מספרת בספרה, "חרוזים אדומים", סיפור על סבתא שהעניקה חופן גדול של חרוזים לנכדתה, שולמית. החרוזים האדומים של סבתא יוצרים שרשרת ארוכה וכבדה שאך טבעי הדבר, שהילדה שמחה להזדמנות הראשונה לקצר אותה. לכן, נענתה לבקשתו של חרוז אחד, לצאת לחופשי מתוך החוט הנושא אותו עליו. אלא שבעקבות אותו חרוז שפרץ את המסגרת, צעדו גם כל שאר החרוזים, התפזרו להם והלכו לאיבוד.

המסע של שולמית אחר החרוזים האדומים שאבדו לה, הוא לכאורה נטול סיכוי. לא נשאר באמתחתה של שולמית ולו חרוז אחד. אבל, גם כאשר נדמה שאין קצה חוט כנראה שיש קצה חוט. אחד הדברים היפים בסיפור הוא שבאורח סמלי החוט עצמו ממחיש זאת. הוא תופס עמדה פעילה, משוחח עם שולמית, מעודד אותה, מנחם ואומר: "אל תבכי, שולמית, בואי נלך לחפש את החרוזים, אולי נמצא אותם."


החוט ששולמית אוחזת בידה גורם לה לצאת את הבית ולפסוע בדרך פלאית. באותה הדרך, היא משוחחת עם נחל מים בהיר עיניים, עם האילנות ועם העשבים, עד שהיא מגיעה לסנאי שחשב את חרוזיה לאגוזים. שוב חושבת שולמית שסיכוייה להשיג את החרוזים אבודים. אך, בעזרת שירתו של החוט הנאמן, הסנאי, מבין את טעותו ומשליך מעמו מרצון את כל החרוזים האדומים. 

תכונת ההשחלה הפיסית של החוט, הופכת כאן ליכולת של החוט להתגמש בעורמה לתוך מחשבתו של הסנאי ולגרום לו לרצות לוותר, ללא ריב ומדון, על מה שהוא תופס כרכושו. לאחר שהמשימה צולחת, החוט ממשיך לקחת אחריות. הוא משחיל עצמו מחדש בתוך החרוזים ומחזיר לשולמית את המחרוזת היפה שקיבלה מידיה של סבתא. הכל בא על מקומו בשלום. הסיפור, כמו החרוזים עצמם נשזר לתוך שלמות יפה אחת. שולמית יכולה לשוב ולענוד את המחרוזת. 


זהו סיפור בעל "הפי אנד" שמסדר לילד את העולם באופן שבו הוא מבין כי בכל מצב יש תקווה וכי יש יד מנחה שמלווה אותו באשר ילך. אותו סיפור גם גורם לילדים להאמין שתשובות, באופן מפתיע, יכולות להיות מצויות בכל מקום וכל מה שנדרש הוא להעז לעשות את הצעד הראשון. לפסוע בדרך, בקלות ובטבעיות כפי שפסעו בה לפני שהחרוזים הלכו לאיבוד ופשוט להמשיך ולשאול שאלות. 


                                      איור: ולי מינצי

הסוף של הסיפור: "ענדה שולמית את המחרוזת היפה לצווארה ורצה בשמחה הביתה", מזכיר במובן מסוים את תבנית הסיום: "והם חיו באושר ועושר" של סיפורי האגדות האהובים כל כך על הילדים. בכל זאת, לתחושתי יש בסיפור משהו שחודר את המציאות של הקוראים עמוק מכך. 
גם למבוגרים יש חרוזים אדומים. לא חינם החרוזים ניתנים לשולמית על ידי סבתא ומסמלים במהותם את האהבה המתקיימת בקשר הבין דורי בין הסבתא, לילדה וחוזר חלילה, בין הילדה, לסבתא, לדורות שהיו לפניהן ולדורות שיבואו לאחריהן.
אותם חרוזים אדומים יכולים לסמל גם את הזיכרונות שנצברו בזה אחר זה, כפי שאדם צובר, וכפי שכתבה יונה וולך, "כמו נמלים". חרוז אחר חרוז בתוך שרשרת. מסיבות כאלו ואחרות השרשרת עלולה להיקרע ולהתפזר.
אך, בסופו של דבר, גם אם נראה שהדברים הם כנגד כל הסיכויים, לאחר מאמץ, יכול להגיע אותו רגע קסום של גאולה שבו כל הזיכרונות היפים של החיים יתאחדו מחדש לאחד וייתלו על חוט של חסד.

עולמה של פניה ברגשטיין (1908-1950) נלמד ונחקר לעומק בהקשריו הלאומיים, החלוציים והשיריים. עם זאת, ההקשר ההיסטורי שבו פעלה כחלוצה שעלתה ארצה בשנות השלושים, לא משנה את העובדה כי בתודעתנו היא ידועה בעיקר בזכות שירי הילדים שלה שהפכו לקלסיקות דוגמת "בוא אלי פרפר נחמד" ו"האוטו שלנו גדול וירוק". נדמה לי כי גם מאחורי הסיפור הנפלא על החרוזים האדומים עומדת ברגשטיין כמשוררת הרואה בהיר לתוך נפש הילד. מסיבה זו, הספר רלבנטי לתקופתנו. לכן, טוב עשתה הוצאת הקיבוץ המאוחד כאשר החליטה להוציא את הספר בהוצאה מחודשת וזאת, תוך שמירה מוחלטת על טקסט המקור ללא ניסיון להתאימו לרוח הזמן.

השילוב של טקסט המקור יחד עם עבודת האיור של ולי מינצי מלווה את הספר ומעניק לו נופך פרשני חשוב נוסף.  






ספרים באולם עיון :


על אדמת העברית מסות ורשימות מאת רחל שזר בהוצאת עם עובד, 1966.

על האבנים בסוד סופרים וספרים מאת שלמה אבן שושן בהוצאת הקיבוץ המאוחד, 1978.

קסמן של אגדות ותרומתן להתפתחותו הנפשית של הילד מאת ברונו בטלהיים בהוצאת רשפים, 1980.

שלושה דורות בספרות הילדים העברית מאת גרשון ברגסון בהוצאת יסוד, 1965.


ספרים באולם השאלת מבוגרים :

פניה ברגשטיין סיפורה של משוררת וחלוצה ומבחר משיריה מאת מוקי צור בהוצאת הקיבוץ המאוחד, 2014. 

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

כותבים את ההיסטוריה מהצד הנשי : הציירת אנה טיכו

מדברים עם הידיים (ולא רק) : מהי שפת סימנים ?

הלאה, שיעורי הבית! על מסע הפלאים של נילס הולגרסון בחברת אווזי הבר