עמליה רוצה חיה
כתבה : אילנית יהודה
על ספר הילדים של יעל איכילוב, "עמליה רוצה חיה", ניתן ללמוד משהו מהותי כבר מתוך שמו. הדגש בשם הספר נופל באופן חד על הילדה עמליה ועל הרצון שלה.
התנין, לעומת זאת, מי שעומד בלב הדרמה בכוס התה של הסיפור, לא מאוזכר מפורשות בשם הספר אלא תחת הקטגוריה הכללית, חיה.
ובכן, הילדה עמליה שגרה בשכונת יוקרה שמה לב, (כפי ששמים לב כנראה בשכונות יוקרה ולא רק), מה יש לשכנים. יש להם חיות מחמד שונות. היא מחליטה שחיית המחמד שלה תהיה תנין. מחליטה, וגם מקבלת, למרות ההתנגדות הראשונית של ההורים, שמתבררת בהמשך כלא מוצדקת. התנין הוא בדיוק מה שמתאים לעמליה וזה מה שחשוב. הוא במידות הנכונות, הוא רך, הוא נעים, הוא חמוד וניתן להלביש על צווארו הארוך סינר לבן ולהאכיל אותו בסושי. לפי האיורים לפחות, אכילת סושי היא מעין מבחן קבלה הכרחי למשפחה האמורה. מבחן שאותו עובר התנין, מרצונו או שלא, אין לדעת, בהצלחה יתרה.
התנין כדמות, מעצם קיומו ומהותו כחיית מחמד, מספק באופן מושלם את הצרכים והרצונות של עמליה. לפיכך, הוא מספק גם את הרצונות של הוריה אשר מכים על חטא על כך שהעזו, כמה נורא, להתנגד לרעיון מלכתחילה.
על ספר הילדים של יעל איכילוב, "עמליה רוצה חיה", ניתן ללמוד משהו מהותי כבר מתוך שמו. הדגש בשם הספר נופל באופן חד על הילדה עמליה ועל הרצון שלה.
התנין, לעומת זאת, מי שעומד בלב הדרמה בכוס התה של הסיפור, לא מאוזכר מפורשות בשם הספר אלא תחת הקטגוריה הכללית, חיה.
ובכן, הילדה עמליה שגרה בשכונת יוקרה שמה לב, (כפי ששמים לב כנראה בשכונות יוקרה ולא רק), מה יש לשכנים. יש להם חיות מחמד שונות. היא מחליטה שחיית המחמד שלה תהיה תנין. מחליטה, וגם מקבלת, למרות ההתנגדות הראשונית של ההורים, שמתבררת בהמשך כלא מוצדקת. התנין הוא בדיוק מה שמתאים לעמליה וזה מה שחשוב. הוא במידות הנכונות, הוא רך, הוא נעים, הוא חמוד וניתן להלביש על צווארו הארוך סינר לבן ולהאכיל אותו בסושי. לפי האיורים לפחות, אכילת סושי היא מעין מבחן קבלה הכרחי למשפחה האמורה. מבחן שאותו עובר התנין, מרצונו או שלא, אין לדעת, בהצלחה יתרה.
התנין כדמות, מעצם קיומו ומהותו כחיית מחמד, מספק באופן מושלם את הצרכים והרצונות של עמליה. לפיכך, הוא מספק גם את הרצונות של הוריה אשר מכים על חטא על כך שהעזו, כמה נורא, להתנגד לרעיון מלכתחילה.
מבחינה אסוציאטיבית, הסיפור על עמליה והתנין הן ברמת הטקסט והן ברמת האיור הוביל אותי ליפן ולא רק בגלל הסושי. תחילה לא הבנתי למה. אך, בקריאה שנייה ושלישית נזכרתי בכתבה בעיתון ynet אשר מתארת חנות להשכרת חיות מחמד בטוקיו.באותה חנות יפנית, ילדים, שמסיבות שונות נבצר מהם לגדל בתוך ביתם תנינים ו/או כלבים, מגיעים לחנות ושוכרים אותם. ההורים משלמים יפה בעבור הזכות של הילדים לשחק לזמן קצוב עם כלב שמוצא חן בעיניהם. כלב שהם רוצים בו, אם נדבוק בשפתו של הספר. תמורת תשלום נוסף הילדים יכולים גם להוציא את הכלב לטיול.
מטבע הדברים, ארגונים שונים שפועלים למען זכויות בעלי חיים לא אוהבים את רעיון ההשכרה וההחפצה של חיות המחמד העומד מאחוריו. אבל, רעיון זה שניתן לראות בו אחת הנגזרות המובהקות של תרבות הצריכה המערבית, משתלב ברצונותיהם של הילדים. לכן, ההורים היפנים מרוצים ומאותה הסיבה החנות מצליחה כל כך.
מטבע הדברים, ארגונים שונים שפועלים למען זכויות בעלי חיים לא אוהבים את רעיון ההשכרה וההחפצה של חיות המחמד העומד מאחוריו. אבל, רעיון זה שניתן לראות בו אחת הנגזרות המובהקות של תרבות הצריכה המערבית, משתלב ברצונותיהם של הילדים. לכן, ההורים היפנים מרוצים ומאותה הסיבה החנות מצליחה כל כך.
עוד בהקשר היפני, מעניין בהחלט לקרוא את הפוסט של מאיירת הספר, ליאורה גרוסמן,שבו היא כותבת שמלאכת האיור של הספר נעשתה בהשראת ציורי המאנגה (הקומיקס)היפניים. במיוחד האיור של הדמות הראשית, עמליה, עוצבה בהשראת הז'אנר הספציפי של השוג'ו או השוג'י המאפיין במאנגה דמויות של נערות צעירות וילדות. "ראיתי אלפי דימויים של שוג'י", מספרת גרוסמן, "נערות מתוקות בבגדים שחורים וצבעי שיער מוזרים, והבנתי שזה בדיוק מה שאני רוצה".
איור : ליאורה גרוסמן
במקרה של "עמליה רוצה חיה", מלאכת האיור היא יותר ממשלימה את הספר.
היא מפרשת אותו וממלאת אותו בתוכן לא כתוב על זהותם של ההורים, על מעמדם הכלכלי המופלג, על ההשלכות הנובעות מעצם קיומו של תנין בדירה ועל היחסים בינם לבין עצמם.
בשל חסכנותו הקיצונית של הטקסט, ניתן לומר כי במקרה הזה, אין ספק כי איור אחר היה יוצר ספר מסוג אחר ובצד זה הבנה אחרת לגמרי ביחס למי היא עמליה ומי הם הוריה. מסיבה זו, ספרים מסוג זה של "עמליה רוצה חיה" הם מצוינים לפעילות יצירה בעקבות סיפור. בזכות החסכים בטקסט הילדים הופכים לפרשנים עצמאיים המביעים עמדה בכוחות עצמם. ניתן לראות זאת, בעבודות היפות שהילדים יוצרים בעקבות הסיפור ושבזכותן מוענק ערך מוסף, יקר מפז, לסיפור המוקרא.
היא מפרשת אותו וממלאת אותו בתוכן לא כתוב על זהותם של ההורים, על מעמדם הכלכלי המופלג, על ההשלכות הנובעות מעצם קיומו של תנין בדירה ועל היחסים בינם לבין עצמם.
בשל חסכנותו הקיצונית של הטקסט, ניתן לומר כי במקרה הזה, אין ספק כי איור אחר היה יוצר ספר מסוג אחר ובצד זה הבנה אחרת לגמרי ביחס למי היא עמליה ומי הם הוריה. מסיבה זו, ספרים מסוג זה של "עמליה רוצה חיה" הם מצוינים לפעילות יצירה בעקבות סיפור. בזכות החסכים בטקסט הילדים הופכים לפרשנים עצמאיים המביעים עמדה בכוחות עצמם. ניתן לראות זאת, בעבודות היפות שהילדים יוצרים בעקבות הסיפור ושבזכותן מוענק ערך מוסף, יקר מפז, לסיפור המוקרא.
פעילויות "יצירה בעקבות סיפור" בהדרכת "המרכז לאומניות באר שבע" ו"מקפלים חוויה", מתקיימות מדי חודש בספרייה. מידע מלא מתפרסם באתר הבית שלנו.
לקריאה נוספת :
תגובות
הוסף רשומת תגובה