שרודר ושברון הזוגיות
כתבה: אילנית יהודה
אריק שרודר, גיבור הרומן שכתבה אמיטי גייג' (Amity Gaige), הוא אב ממוצא מזרח גרמני שאוהב אהבת נפש את הבת המקסימה שלו, מדו, אך נקרע מעליה בהסכם משמורת לא הוגן.
שרודר שהיגר לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות הפך לסוכן נדל"ן.
אשתו, לורה, מורה בחטיבת הביניים. כשהגיעה ביתם, מדו, לגיל שלוש שרודר נשאר עם הילדה בבית והאם הקדישה את רוב זמנה לעבודה. מהלך זה, יכול היה אולי להביא לשוויון בזוגיות ולהפכה למספקת יותר. אך בסופו של דבר, הוא לא עולה יפה. מערכת היחסים של שרודר ולורה מתחילה להתדרדר. מכרסמים בה הספק והקנאה והשניים מחליטים להיפרד .
בשלב ההחלטה להיפרד, קיימת אפשרות ששרודר בתוך תוכו, עדיין אוהב את לורה. אבל, בשעה שהוא ואשתו מחליטים לפנות לעורכי דין נדמה שהם נכנסים למהלך שמרצונם או שלא, לא ניתן לסגת ממנו. באמצעות עורכי דין נשכניים, האינטרס האישי של כל אחד מהם גובר על הכל. הדינמיקה השלילית שמכניסים עורכי הדין למשחק, גורמת לשניהם לשכוח בקלות בלתי נתפסת כמעט, שבעבר הלא מאוד רחוק הם היו בני זוג. כך הם הופכים דומים יותר ויותר לאוהדים של שתי קבוצות כדורגל אויבות, אשר נכספות בכל דרך ובכל אמצעי להשיג את הגביע הנכסף, הבת מדו.
במסגרת המאבק הבלתי מתפשר על הילדה, ברור לשרודר שידו על התחתונה ושעורכת הדין בוגרת קורנל אשר מייצגת את אשתו, תשיג בעבורה את המיטב, כפי שהיא אכן עושה.
בייאושו, שרודר מחליט לצאת עם הילדה, שהגיעה כבר לגיל שש, למסע הרפתקני בזהות בדויה. מסע זה חוצה את כל הגבולות וההסכמים שנחתמו. מבחינתו של שרודר, שכאמריקאי בחר לעצמו את השם המתיימר "קנדי",
זהו מעין מסע לחיים ולמוות. מסע שמבטא את עצם הרצון לשבור את כל המחסומים והעכבות. ללכת פעם אחת בחיים עד הסוף, אחרי מי שהוא ואחרי מה שהוא רוצה, בלי שום קשר לתוצאה, למחיר או להיגיון. שרודר כמו נכנע לדחף חזק ממנו ולמעשה, רק כשהוא יושב בבר עלום ונשכח עם הבת שלו, מציץ לרגע במסך הטלוויזיה ומזהה שם תמונות שלו ושל הקטנה, הוא קולט שאכן עשה את מה שעשה. כלומר, חטף את מדו.
"שרודר" משקף את אמונתה ותפיסתה של הסופרת שהאדם וגם הזוגיות שהוא יוצר, הם מוצר של תקופה היסטורית מסוימת. בארצות הברית, בשנות השבעים והשמונים, כשנישואין הם בעיה וגירושין הם פתרון ומוצא לחופש, גם זוגות שתחילת דרכם היתה מלאה בהבטחה לטוב, נכשלים. זאת אומרת, מתגרשים. וכך, במלחמה האמתית, לפי גייג', בין הזמן לאהבה, הזמן שוחק את הזוגיות עד דוק ומנצח בגדול. עם זאת, ספק אם המציאות החדשה הנוצרת, כלומר, זו שאחרי הגירושין, מהווה עבור הגיבורים עולם טוב יותר לחיות בו מזה שהיה להם קודם.
ביחס לביקורת החברתית העולה מתוך הספר, חשוב להבין כי הסכמי המשמורת על הילדים עברו שינוי דרסטי מאז המאה ה – 19. בימים ההם לא היתה קיימת שאלה של מי בעצם הילד, כי ילדים ונשים היו רכושו הבלעדי של הבעל. המילה, בעל, אגב, באנגלית – Husband משמעה בעל אחוזה. כלומר, היא מורה על רכוש פיזי. גם העברית, כמובן מצטרפת לאותה מגמה.
בעקבות פריצתן של תפיסות פסיכולוגיות ופסיכואנליטיות שונות המעצימות את הקשר בין האם לילד, במיוחד בשנות חייו הראשונות התהפכו היוצרות. האם הפכה לכתובת הראשונה, הכמעט טבעית למשמורת.
מעניין שהסופרת כאישה נכנסת כאן לקולו של הגבר, כותבת את כל הרומן מפיו, כמעין וידוי על חטא, בגוף ראשון. היא משכנעת אותנו באהבתו הכנה והבלתי מתפשרת של שרודר לביתו ובשעה שהוא אומר למעריכת המסוגלות ההורית שלו: "אני מרגיש יותר מתמיד שהייעוד שלי הוא להיות אבא של מדו" (עמ' 52), אנו כקוראים, בניגוד למערכת המשפטית ושליחיה, מאמינים לו.
מתחת לפני הדברים, שואלת אותנו המחברת, האם לא יצרנו אי שוויון מסוג חדש בין גברים לנשים? האם סיכוייו של אב יכולים להיות זהים לסיכוייה של אם לזכות בילדה? האם סיכוייו של מהגר יכולים להשתוות לאלו של בן המקום? ומיהו שרודר, בעצם? האם הוא שקרן פתולוגי? האם הוא עבריין פלילי? או שמא המציאות מאלצת אותו לברוא את עצמו מחדש, שוב ושוב, בספירלה כפויה של זהויות בדויות, אך לשווא. שאלות אלו ואחרות יישארו לא פתורות, גם עם סיום קריאת הרומן.
אשתו, לורה, מורה בחטיבת הביניים. כשהגיעה ביתם, מדו, לגיל שלוש שרודר נשאר עם הילדה בבית והאם הקדישה את רוב זמנה לעבודה. מהלך זה, יכול היה אולי להביא לשוויון בזוגיות ולהפכה למספקת יותר. אך בסופו של דבר, הוא לא עולה יפה. מערכת היחסים של שרודר ולורה מתחילה להתדרדר. מכרסמים בה הספק והקנאה והשניים מחליטים להיפרד .
בשלב ההחלטה להיפרד, קיימת אפשרות ששרודר בתוך תוכו, עדיין אוהב את לורה. אבל, בשעה שהוא ואשתו מחליטים לפנות לעורכי דין נדמה שהם נכנסים למהלך שמרצונם או שלא, לא ניתן לסגת ממנו. באמצעות עורכי דין נשכניים, האינטרס האישי של כל אחד מהם גובר על הכל. הדינמיקה השלילית שמכניסים עורכי הדין למשחק, גורמת לשניהם לשכוח בקלות בלתי נתפסת כמעט, שבעבר הלא מאוד רחוק הם היו בני זוג. כך הם הופכים דומים יותר ויותר לאוהדים של שתי קבוצות כדורגל אויבות, אשר נכספות בכל דרך ובכל אמצעי להשיג את הגביע הנכסף, הבת מדו.
במסגרת המאבק הבלתי מתפשר על הילדה, ברור לשרודר שידו על התחתונה ושעורכת הדין בוגרת קורנל אשר מייצגת את אשתו, תשיג בעבורה את המיטב, כפי שהיא אכן עושה.
בייאושו, שרודר מחליט לצאת עם הילדה, שהגיעה כבר לגיל שש, למסע הרפתקני בזהות בדויה. מסע זה חוצה את כל הגבולות וההסכמים שנחתמו. מבחינתו של שרודר, שכאמריקאי בחר לעצמו את השם המתיימר "קנדי",
זהו מעין מסע לחיים ולמוות. מסע שמבטא את עצם הרצון לשבור את כל המחסומים והעכבות. ללכת פעם אחת בחיים עד הסוף, אחרי מי שהוא ואחרי מה שהוא רוצה, בלי שום קשר לתוצאה, למחיר או להיגיון. שרודר כמו נכנע לדחף חזק ממנו ולמעשה, רק כשהוא יושב בבר עלום ונשכח עם הבת שלו, מציץ לרגע במסך הטלוויזיה ומזהה שם תמונות שלו ושל הקטנה, הוא קולט שאכן עשה את מה שעשה. כלומר, חטף את מדו.
"שרודר" משקף את אמונתה ותפיסתה של הסופרת שהאדם וגם הזוגיות שהוא יוצר, הם מוצר של תקופה היסטורית מסוימת. בארצות הברית, בשנות השבעים והשמונים, כשנישואין הם בעיה וגירושין הם פתרון ומוצא לחופש, גם זוגות שתחילת דרכם היתה מלאה בהבטחה לטוב, נכשלים. זאת אומרת, מתגרשים. וכך, במלחמה האמתית, לפי גייג', בין הזמן לאהבה, הזמן שוחק את הזוגיות עד דוק ומנצח בגדול. עם זאת, ספק אם המציאות החדשה הנוצרת, כלומר, זו שאחרי הגירושין, מהווה עבור הגיבורים עולם טוב יותר לחיות בו מזה שהיה להם קודם.
ביחס לביקורת החברתית העולה מתוך הספר, חשוב להבין כי הסכמי המשמורת על הילדים עברו שינוי דרסטי מאז המאה ה – 19. בימים ההם לא היתה קיימת שאלה של מי בעצם הילד, כי ילדים ונשים היו רכושו הבלעדי של הבעל. המילה, בעל, אגב, באנגלית – Husband משמעה בעל אחוזה. כלומר, היא מורה על רכוש פיזי. גם העברית, כמובן מצטרפת לאותה מגמה.
בעקבות פריצתן של תפיסות פסיכולוגיות ופסיכואנליטיות שונות המעצימות את הקשר בין האם לילד, במיוחד בשנות חייו הראשונות התהפכו היוצרות. האם הפכה לכתובת הראשונה, הכמעט טבעית למשמורת.
מעניין שהסופרת כאישה נכנסת כאן לקולו של הגבר, כותבת את כל הרומן מפיו, כמעין וידוי על חטא, בגוף ראשון. היא משכנעת אותנו באהבתו הכנה והבלתי מתפשרת של שרודר לביתו ובשעה שהוא אומר למעריכת המסוגלות ההורית שלו: "אני מרגיש יותר מתמיד שהייעוד שלי הוא להיות אבא של מדו" (עמ' 52), אנו כקוראים, בניגוד למערכת המשפטית ושליחיה, מאמינים לו.
מתחת לפני הדברים, שואלת אותנו המחברת, האם לא יצרנו אי שוויון מסוג חדש בין גברים לנשים? האם סיכוייו של אב יכולים להיות זהים לסיכוייה של אם לזכות בילדה? האם סיכוייו של מהגר יכולים להשתוות לאלו של בן המקום? ומיהו שרודר, בעצם? האם הוא שקרן פתולוגי? האם הוא עבריין פלילי? או שמא המציאות מאלצת אותו לברוא את עצמו מחדש, שוב ושוב, בספירלה כפויה של זהויות בדויות, אך לשווא. שאלות אלו ואחרות יישארו לא פתורות, גם עם סיום קריאת הרומן.
ביחס לאמיטי גייג' ניתן לומר, כי היא לא רק סופרת אמריקאית מוכשרת.
היא וירטואוזית. ככזו היא מסוגלת לשלב בכתיבתה הקולחת פרוזה, מחזאות, שירה, פרשנות, ביקורת והערות שוליים. מעל לכל אלו, היא יוצרת סיפור נוגע ללב. אני מניחה שכל אלו גם יחד הופכים את ספרה למומלץ ובחום.
*
היא וירטואוזית. ככזו היא מסוגלת לשלב בכתיבתה הקולחת פרוזה, מחזאות, שירה, פרשנות, ביקורת והערות שוליים. מעל לכל אלו, היא יוצרת סיפור נוגע ללב. אני מניחה שכל אלו גם יחד הופכים את ספרה למומלץ ובחום.
*
אם בדרך כלשהי מעבר ל"שרודר" סוגיית המשמורת על ילדים מעסיקה אתכם, אתם מוזמים להיכנס לפורום העוסק בנושא במדריך עורכי הדין ומידע משפטי בישראל .
תגובות
הוסף רשומת תגובה