מכשפה טובת לב והמטאטא שלה

כתבה: אילנית יהודה


טרמפ על מטאטא מאת ג'וליה דונלדסון הוא אחד מספרי הילדים שהפכו לקלסיקה בגיל הרך.
לא חינם זכה למעמד זה. מעוררת השתאות העובדה שניתן למצוא כל כך הרבה אנושיות, חמלה ודמיון בספר שמכיל בסך הכל  605 מילים. וכן, ספרתי כל אחת מהן. באנגלית שמו של הספר:
Room on the Broom מתחרז נפלא. התרגום לעברית של רימונה די-נור שעליו אני נסמכת, מוותר על החריזה, והוא בהחלט מוצלח.


בלב הסיפור עומדת מכשפה נטולת שם, שהמטאטא מהווה עבורה מעין מטוס פרטי.
היא מרכיבה עליו דרך קבע את החתול שלה, ואליהם מצטרפים כלב, עורב וצפרדע שמצאו פריטים שאבדו למכשפה בדרך והם מבקשים ממנה טרמפ. כולם שמחים וטובי לב במעופם בשמיים עד שלפתע המטאטא נשבר. בעקבות הנחיתה הלא צפויה, המכשפה נאלצת לברוח מדרקון אכזר ורשע, שישמח מאוד לזלול מכשפה, "עם כל התוספות". לרגע קצר ומבהיל נדמה שבעלי החיים, הטרמפיסטים, נעלמו מהעלילה:
"והיא חפשה וחפשה אך אף אחד
לא בא לעזרתה" (ע' 10)
אך בסופו של דבר הם רק היו זקוקים להפוגה על מנת לשנס מתנים. הם יוצאים יחדיו מתוך הבוץ שנקלעו אליו (תרתי משמע) והופכים לדמות של מפלצת אימתנית שמגרשת את הדרקון בבושת פנים.  

השלב שבו המטאטא של המכשפה נשבר והכל מתפרק, הוא הרגע הקריטי בסיפור. המטאטא מהווה סמל חשוב לדברים שונים שעלולים להישבר בחייהן של מכשפות ושל בני האדם בכלל.
כיוון שהמטאטא נשבר, המכשפה לא יכולה לעוף. הקרקוע הזה עלול לרסק את המרכיב החשוב ביותר בזהות שלה משום שהיא מתאפיינת בסיפור באמצעות הקיום שבין שמיים לארץ, כמי שנמצאת במצב ביניים תמידי בין מציאות לפנטזיה. מה שמאפשר את החיבור בין העולמות שלה, הוא המטאטא. שבירת המטאטא עלולה להוביל לקריסת אישיותה ולקיפוח חייה בידי הדרקון, באופן מידי.

ברובד הגלוי שלו המטאטא מייצג את הפעולה הפשוטה של כיבוד הבית וניקיונו. הניקיון ממקם את המכשפה בדל"ת אמותיה, פנימה בבית. בסיפור שלפנינו יש לו תפקיד כפול וחתרני. ראשית, באמצעותו המכשפה איננה מקורקעת כלל וכלל. היא עפה לה הרחק הרחק בשמיים.
שנית, ניתן לומר שהמטאטא הוא הוא הבית או החדר עצמו. הכלי שאנו תופסים אותו כקושר אותה לבית, הוא הכלי שמשחרר אותה ואנו רואים במקרה זה, שהמושג "בית" לא מחייב כל אחיזה בקרקע. בלי המטאטא, היא לא יכולה לעוף והיא מאבדת את ביתה. לכן היא הופכת בלעדיו לנטולת הגנה, לחשופה ולפגיעה וחייה עומדים על בלימה.


נוסף על אלו, המטאטא הוא הכלי שבאמצעותו המכשפה מפזרת לעולם את מעשיה הטובים, כלומר הטרמפים*. גם אם תצליח להימלט מהדרקון, כיצד תוכל להמשיך להרעיף את הטוב, אם לא יהיה לה אמצעי עזר לעשות זאת? הכלי נשבר וצריך לתקן אותו מחדש. אם לא יתוקן, האם תאלץ לחדול מלעשות את מעשיה הטובים? האם בעקבות זאת, תהפוך למכשפה מרושעת ומתוסכלת, או שתהפוך לדמות נטולת אישיות מובחנת, כיוון שללא מטאטא, תאבד את זהותה? קשה להסיק מסקנה חד משמעית. כל שניתן לומר הוא, שהטוב בעולם אינו ברור מאליו וראוי שיהיה מי שיצא למאבק עבורו, כפי שאכן קורה בסיפור.
ההתגייסות המשותפת למען הטוב מתרגמת גם בסוף המעשה ליכולת של המכשפה להפעיל כישוף שמייצר מטאטא משודרג ("עם מושב לכל נוסע") עבור כל אחת מן הדמויות בסיפור.

העובדה שהטרמפיסטים עמדו לימינה, נוסכת בילדים אופטימיות באשר ליכולת לתת אמון בזולת, באחר ובסובב אותם. ניתן להעניק מעצמנו (טרמפים או להשיב אבידה, או כל דבר אחר) ולקוות שהנתינה הזו תשתלם לנו על אף שלא ממניעים אלו, של שכר וגמול אנו פועלים. המכשפה, לא יכלה לדעת בשום דרך שהמטאטא שלה ישבר, היא פשוט נתנה טרמפ למי שביקש ממנה לתת לו. יכול להיות שהטרמפיסטים גרמו לעומס יתר על המטאטא ולכן הוא נשבר, ויכול להיות שהמטאטא היה נשבר בכל מקרה. אין לדעת ואין זה משנה. העובדה הפשוטה היא שהמכשפה טובת הלב, נותרה בלי מטאטא ומצב זה הופך לאירוע מכונן של בחירה חופשית מצדם של הטרמפיסטים. האם יעזרו או יתעלמו? האם יבחרו בשבט או בחסד? בטוב או ברע?
ההחלטה לעמוד לצידה של המכשפה הופכת את המכרים האקראיים, מטרמפיטסים הניזונים מטוב ליבו של הזולת, לחברים של אמת.


מסיפור מעשה תמים זה, ניתן להרחיק ולהבין שרק המעשים שלנו קובעים ומגדירים את מערכות היחסים שלנו עם האחר. הבחירה שלנו לנקוט בפעולה וגם להסתכן (שהרי קיימת אפשרות שהדרקון יביס ויפגע בחברים של המכשפה) מגדירה מי אנו מבחינה ערכית. המעשים לבדם - הנכונות לתת טרמפים, הרצון להגיש עזרה ולחפש פריטים שאבדו, היציאה למאבק בלתי מתפשר בדרקון, באמצעות כל אלו נמדדות מידת האנושיות, הערבות ההדדית, האהבה והחמלה שבקרבנו. לא באמצעותן של מילים. ג'וליה דונלדסון כאמור, אינה נוטה להכביר במילים.

 

אוסיף ואומר שהמכשפה המתוארת בסיפור עונה על הציפיות המוחצנות שלנו ממכשפה ועל הקלישאות שאנו מחזיקים בהן, ילדים ומבוגרים כאחד. המכשפה היא זקנה, רווקה, מכוערת, בעלת אף מעוקל שקבועה בו שומה.
יש לה בעל חיים מתבקש: חתול.  יש לה שני אביזרים מתבקשים: כובע ואיך לא, מטאטא שמאפיין מכשפות מימים ימימה.  כל אלו גם יחד הם ההיבטים החיצוניים השגורים של מכשפה. אם ננתח לעומת זאת, את היבטיה הפנימיים, לא נמצא בהם שום דבר מכשפי. לא נמצא רוע וגם לא תשוקה בוערת להזיק למישהו.  להיפך, נמצא אדיבות, טוב לב, זרימה עם המציאות ורצון לעזור לכל מי שנקרה בדרכה באמצעות מטאטא. כולם רצויים וברוכים עליו והוא יוביל אותם ליעדם. זהו טרמפ על מטאטא ולא נסיעה במטאטא, ולכן ברור שהוא ניתן  על ידי המכשפה בחינם, באהבת חינם.

 

נשאלת השאלה אם מרכיבי אישיותה הפנימיים אינם מכשפיים כלל וכלל, מדוע היא מתוארת באופן חיצוני כמכשפה? ובכן, אם נרוקן מתוכן גם את המהות החיצונית של הדמות, נשמוט את הבסיס הקולקטיבי שלנו (ושל הילדים) להבנת עצם המילה "מכשפה". כיוון שבכל גיל מילה זו מציתה את הדמיון האנושי כאש בשדה קוצים, סופרים לא ימהרו להימנע מלעשות בה שימוש ספרותי. שימוש ספרותי זה מאפשר להם למשוך קשב ותשומת לב, לעורר עניין ולספר באמצעותה סיפור ישן או חדש, כפי שמיטיבה כל כך לעשות ג'וליה דונלסון בטרמפ על מטאטא וברבים מסיפוריה הנפלאים.  


המורכבות של "טרמפ על מטאטא", על שלל האסוציאציות שהוא מעורר בנו ביחס למכשפות למטאטאים ולחיים עצמם, באה לידי ביטוי באופן המיוחד שבו מקריאה אותו בשעת סיפור שלומית הראל ויינר, האחת והיחידה שלנו, שלה מוקדש פוסט זה.
אני מזמינה אתכם בחפץ לב להצטרף לטרמפ של שעות הסיפור שלה בפייסבוק.
בסרטון הבא תוכלו לצפות בה מקריאה את הסיפור: טרמפ על מטאטא.




רשימת ההפניות לקריאה נוספת שאני מצרפת מתאימה למי שרוצים להמשיך ולהעמיק בספריה של דונלדסון ובעולמן של מכשפות ובדימויים שהוא יוצר. מכשפות מכל סוג. טובות לב ושאינן כאלו.

 

לקריאה נוספת

ספרים נבחרים של ג'וליה דונלדסון:

איש עץ בהוצאת כנרת, 2009.

אני הוא עכברוע בהוצאת כנרת, 2012.

ארנב חרוזים בהוצאת כנרת, 2015.

ארנבת נמה נום בהוצאת כנרת, 2005.

בבות של ניר בהוצאת כנרת, 2016.

דחליל דחלילה חתן וכלה בהוצאת כנרת, 2017.

הענק הכי גנדרן בעולם, בהוצאת כנרת 2003.

הענקים והאושפיצים בהוצאת כנרת, 2010.

חמישה מכערים בהוצאת כנרת, 2018.

טרופותי בהוצאת הד ארצי, 2000.

טרופותי הבת בהוצאת כנרת, 2005.

לקוף יש בעיה בהוצאת כנרת, 2003.

 

 ספרות יפה

בשורות טובות מאת טרי פראצ'ט וניל גיימן בהוצאת הכורסא, 2020.

מכשפות מאת רואלד דאל בהוצאת זמורה-ביתן, 2003.


עקורה מאת נעמי נוביק בהוצאת נובה, 2016.


רוזלינדה מאת איריס ארגמן בהוצאת מטר, 2013. 

ספרות עיון


היסטוריה של הכישוף מאת ג'פרי ב' ראסל וברוקס אלכסנדר בהוצאת רסלניג, 2008.

מיתוס היופי: על השימוש בייצוגים של יופי נגד נשים מאת נעמי וולף בהוצאת הקיבוץ המאוחד, 2004.

מאמר אקדמי

אריה-ספיר, נילי
and סאלינס-מזרחי, אורלי 2017. "אימא, ספרי לי סיפור על מכשפה טובה" - סיפורי מכשפות שמספרות אימהות וסבתות פגאניות לילדיהן ולנכדיהן עיונים בספרות ילדים 27 (תשע"ז, 2017), עמ' 23-42.

הפניות ברשת

אתר האינטרנט של טרמפ על מטאטא (באנגלית)

הערה : אם נפנה לספר הספרים, נגלה כי המילה "מטאטא" היא מילה יחידאית בספר זה.
היא מוזכרת ב
ספר ישעיהו
פרק י"דפסוק כ"ג: "וְשַׂמְתִּיהָ לְמוֹרַשׁ קִפֹּד, וְאַגְמֵי-מָיִם; וְטֵאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד, נְאֻם ה' צְבָאוֹת". זהו פסוק עצמתי בנבואת ישעיה על גורלה המר של ממלכת בבל. השם יבוא איתה חשבון והיא תטוטא מעל פני האדמה, כלומר תושמד. המטאטא מייצג כאן כוח אימתני שעלול לזרוע הרס וחורבן מוחלטים. מדובר בניקיון, בטאטוא של בבל מעל פני האדמה. בניגוד גמור לסיפור של דונלדסון שבו המטאטא הוא אמצעי לפיזור הטוב בעולם.

 

תגובות

  1. אהבתי!
    אהבתי מאוד!!!
    גם אני רוצה!!!
    לכשף כשפים, ללחוש לחשים, לנוע ממקום למקום בלי פקקים...
    ויותר מהכל, הייתי רוצה להיות מכשפה כי על גבה יש לא סתם חטוטרת,
    אלא מסורת שלמה של סיפורים, מיתוסים, מעשיות ומיסתורין.
    (העובדה שאני ממוצא פולני זה רק חצי כוח 😉 )
    תודה אילנית על הבלוג
    יש בו עושר שגורם לי אושר

    השבמחק
  2. פרשנות מרתקת לספר שהוא לכאורה אגדת ילדים פשוטה.
    יש משהו מיוחד בספרים הפונים לילדים אך מגלים בתוכם רבדים שגם הורים יכולים להתחבר אליהם ולעורר שיח מעמיק עם הילדים. הפוסט מציע שיח כזה על דימויים, ערעור תפיסות מקובלות, על אהבת אדם וכל חי באשר הוא , מהות פנימית מול ביטוי חיצוני , גישה חיובית לחיים ועוד .

    השבמחק
  3. מאוד מעשיר ומעניין כרגיל.
    ארצה רק לציין, שבתפיסות העממיות בעת החדשה המוקדמת, מכשפות נתפסו כלא רוכבות רק על מטאטאים אלא גם רכבו גם על בעלי חיים מסוגים שונים

    השבמחק
  4. מקסים ����

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מדברים עם הידיים (ולא רק) : מהי שפת סימנים ?

קריאת ספרים דיגיטליים ללא עלות: באמצעות הספרייה והרשת

אפליקציית "ליבי" היא מעשרת האפליקציות המובילות בעולם