על הדברים הקרובים מאת קארל צ'אפק
כתבה: אילנית יהודה
קארל צ'אפק (Karel Čapek 1890-1938) הוא מענקי הספרות שהצמיחה צ'כיה במאה
העשרים. שמו עולה בקנה אחד עם סופרים כמו:
פרנץ קפקא, מילן קונדרה ופבל קוהוט.
נוסף על היותו סופר, היה צ'אפק גם מחזאי ועיתונאי. במחזה R.U.R (רובוטים אוניברסליים של רוסום), שכתב
בשנת 1920 טבע לראשונה את המונח "רובוט" שנכנס מאז,
באופן כה טבעי ללקסיקון שלנו. מחזה זה תורגם לעברית בידיו של אברהם שלונסקי בשנת
1930 והועלה בתיאטרון "האהל". הוא נדפס מחדש בכתב העת "דחק" וניתן
לקרוא אותו ברשת באופן מלא (הפניה בסוף).
ספרו הידוע ביותר של צ'אפק שתורגם לעברית בידיה של רות בונדי הינו: שנת הגנן.
בפוסט זה אתייחס לספר: על
הדברים הקרובים: הולמסיאנה וטקסטים נוספים שראה לאחרונה אור בתמיכתו של משרד
התרבות הצ'כי, בתרגומו של פאר פרידמן. מדובר ברשימות וסיפורים קצרים שכתב צ'אפק
בשנים 1919-1925 ושפורסמו בשעתו, בעיתונים ובכתבי עת שונים.
נראה שכתיבה בסגנון של רשימה היא טבעית לצ'אפק. גם "שנת הגנן" אותו
הזכרתי קודם, הוא ספר בעל אופי של רשימה. הוא בנוי מרצף של קטעים השזורים זה בזה שעולה
מתוכם פנייתו האישית של המחבר, המבוססת על האוטוביוגרפיה שלו.
"הולמסיאנה, או: על הסיפור הבלשי" היא רשימה החותמת את הספר, על הדברים
הקרובים. היא עוסקת באפיון מוטיבים שונים של הסיפור הבלשי. כגון: פשע, משפט,
תעלומה והישג.
צ'אפק עצמו ניסה לכתוב בז'אנר הבלשי, אך לפי עדותו שלו, מלאכתו לא עלתה יפה:
"אני מבקש להעיר כי בעצמי כבר ניסיתי פעם לכתוב קובץ של סיפורים בלשיים.
התכוונתי לכך ברצינות, אבל מה שיצא בסופו של דבר הוא הספר 'ייסורי האל'. למרבה
הצער, רק מתי מעט ראו בהם סיפורים בלשיים. עושה רושם שלא הצלחתי במיוחד." (ע'
168).
הסופר מציע באופן
מבריק ש"הסיפור הבלשי הוא פתרון אינטלקטואלי של חידות קונקרטיות המוצגות
באופן אמנותי" (ע' 173). הדחף לפתור חידות מסוג זה העסיק את תרבות המערב משחר
קיומה ואפשר לפי צ'אפק ,להפליג אחורה בזמן, עד לחידתו של הספניקס.
באופן פיוטי צ'אפק משלב את החידה הבלשית בתחושת החידתיות של הקיום כולו וכותב:
"עבור הבלש, העולם הארצי שלנו הוא רק זירת פשע, המכוסה כולה עקבות שמעידות על
המתרחש. ואני ממתין לבלש הגדול שייקח טביעות אצבע אלוהיות מן הכוכבים, וימדוד בעשב
הטלול את עקבות הבורא; ואף ילכוד אותו. (ע' 187).
יכולתו של צ'אפק לראות דברים באופן לא שגרתי, מפתיע ולא צפוי מלווה את רשימותיו ונוסכת בהן חן רב. ברשימה "קופסת
גפרורים" הוא טוען למשל ש:"רבים האנשים המעשנים רק משום שהגפרורים
מספקים להם שמחה ועונג". היפוך היוצרות בין הסיבה למסובב, בדרך שבה הגפרור
הוא הסיבה לעישון ולא הסיגריה עצמה, משנה את ההסתכלות על המציאות . הגפרורים
מוצגים כאן כסיבה לרצון הגברי בעיקר, לשחק ולהתחבר למשמעויות המיתיות הקדומות של
האש. הוא מצית את הדמיון שלנו כקוראים וכותב:" הגפרורים – חפץ מן היפים ביותר
והחשובים מכל. אני יכול להצביע על פרומתיאוס, על אש הווסטיליות, על אש התמיד ועל
עבודת האש בדתות שונות. דומני כי גם אותם מוטיבים פולחניים וטקסיים קובעים את
הרכבו של כיס הנער והגבר.האם תזכרו מה היה האוצר
הגדול ביותר של גדעון ספליט וסיירוס סמית (גיבורי אי התעלומות של
ז'ול ורן)..? קופסת גפרורים" (121-122ע').
מכאן הוא מוליך למסקנה מפליגה ש:"משהו לא לגמרי בסדר עם אלה שאינם נושאים
גפרורים. הם מועלים באידיאלים של נעוריהם. אלה אנשים ללא אינסטינקטים של הרפתקה או
ציד..." (ע'122).
ברשימה אחרת צ'אפק מתגלה כמנפץ סטראוטיפיים מגדריים. לגבי הדעה הקדומה שנשים אינן
מחזיקות סוד משום ש'דעתן קלה' הוא כותב: "הרי שההיפך הוא הנכון. לא זו בלבד
שלנשים יש נטייה מיוחדת אל הסוד, הן גם פוריות להפליא ביצור סודות חדשים. אני
משוכנע כי אלמלא היו הנשים קיימות, היו בעולם סודות מעטים להפליא. האישה
והדיסקרטיות שייכות זו לזו. להכריז משהו מעל במה או בקרן הרחוב – זה עניין
לגבר" (ע' 163).
כתיבה בסגנון של
רשימה מאפשרת לקורא לבחור האם לקרוא את הספר ברצף, או פשוט לטעום ממנו טעימות על
פי נטיות ליבו, כפי שטעמנו מעט בפוסט זה. גם ממרחק הזמן הרשימות של צ'אפק הן
מקוריות, הומוריסטיות ומלמדות. יש לברך את הוצאת אפרסמון על ההחלטה להוציאן לאור
מחדש למעננו.
על הדברים הקרובים:
הולמסיאנה וטקסטים נוספים מאת קארל צ'אפק בהוצאת אפרסמון, 2020.
שנת הגנן מאת קארל
צ'אפק בהוצאת בבל, 2010.
שנת הגנן. בבלוג של "הר הקסמים"
המחזה R.U.R בכתב העת "דחק" בתרגומו
של שלונסקי
הסיפור
"הכתנת" מאת קארל צ'אפק בתרגומה של רות בונדי
על הדברים הקרובים: קארל צ'אפק יעשה לכם את השבת
תגובות
הוסף רשומת תגובה