פסטיבל סרטי משוררים "בין שני קצוות" בספרייה

 

כתבה: אילנית יהודה

השנה הפקנו לראשונה, בשעה טובה, פסטיבל סרטי משוררים תחת הכותרת:
"בין שני קצוות". הקצוות הללו משקפים קשת חברתית ותרבותית של הישראליות ששורשיה יונקים ממזרח וממערב גם יחד.
הפסטיבל התקיים במסגרת אירועי חודש הקריאה שגדשו לאורך כל חודש יוני את הספרייה העירונית במגוון פעילויות לילדים ולמבוגרים.

במסגרת פסטיבל השירה, הספרייה הפכה במשך שלושה שבועות רצופים למעין סינמטק המקרין סרטים נבחרים מתוך אתר הסרטים של הספריות הציבוריות.
אתר זה, זמין ללקוחות הספרייה באופן חינמי וניתן לצפות בו בסרטי איכות, רובם תיעודיים, ללא עלות. מי שלא יכל להגיע יוכל לצפות בסרטים שהוקרנו בכל עת שנוחה לו, מהבית, בזמנו החופשי. 

הסרטים שהוקרנו בספרייה שודרו בו זמנית באופן היברידי גם ברשת, ואפשרו לגולשים להשתתף באירועים באופן מקוון. בתום כל סרט קיימנו שיח ער ופתוח עם הקהל. שיתפנו בתחושות ובמחשבות שעלו בעקבותיו. המקום הפרטי של הצופה, החוויות והזיכרונות האישיים קיבלו בשיח זה מקום חשוב.


סרט הבכורה שהוקרן היה סרטו המרגש של סמי שלום שיטרית על האיש, המשורר והאגדה: ארז ביטון, תחת הכותרת: "משהו על רוח תזזית". קורות חייו של ביטון, גורלו האישי וגורל משפחתו, זו ששורשיה נטועים במרוקו וזו שהקים בישראל, שזורים בסרט במסגרת הסיפור החברתי של המהפכה המזרחית. הרצון העז להביא לתודעה את הנפש ההומיה של עולם הפיוט, מפעם בסרט באמצעות שירת המשורר העיוור שברגישות רבה מיטיב לראות נימי נימים דקים של מציאות חיינו. ביטון מדקלם בעל פה את שיריו ואנו נחשפים כאן לידועים וליפים שביצירותיו. כמו השיר על זוהרה אלפסייה:

 

זוֹהָרָה אַלְפַסִיָה

זַמֶּרֶת הֶחָצֵר אֵצֶל מֻחַמַד הַחֲמִישִׁי בְּרַבָּת בְּמָרוֹק.

אוֹמְרִים עָלֶיהָ שֶׁכַּאֲשֶׁר שָׁרָה,

לָחֲמוּ חַיָּלִים בְּסַכִּינִים

לְפַלֵּס דֶּרֶך בֶּהָמוֹן

לְהַגִּיעַ אֶל שׁוּלֵי שִׂמְלָתָהּ

לְנַשֵּׁק אֶת קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתֶיהָ

לָשִׂים כֶּסֶף רִיאָל לְאוֹת תּוֹדָה

זוֹהָרָה אַלְפַסִיָה,

הַיּוֹם, נִתָּן לִמְצֹא אוֹתָהּ

בְּאַשְׁקְלוֹן, בְּעַתִּיקוֹת ג', לְיַד לִשְׁכַּת הַסַּעַד,

רֵיחַ שְׁיָרִים שֶׁל קֻפְסְאוֹת סַרְדִּינִים עַל שֻׁלְחָן מִתְנוֹדֵד בֶּן שָׁלֹשׁ רַגְלַיִם,

שְׁטִיחֵי מֶלֶך מַרְהִיבִים, מְרֻבָּבִים עַל מִטַּת סוֹכְנוּת,

בַּחֲלוּק בֹּקֶר בָּהוּ

שָׁעוֹת בַּמַּרְאָה

בְּצִבְעֵי אִפּוּר זוֹלִים

וּכְשֶׁהִיא אוֹמֶרֶת:

מֻחַמַד הַחֲמִישִׁי אִישׁוֹן עֵינֵינוּ

אֵינְךָ מֵבִין בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן.

לְזוֹהָרָה אַלְפַסִיָה קוֹל צָרוּד,

לֵב צָלוּל וְעֵינַיִם שְׂבֵעוֹת אַהֲבָה.

זוֹהָרָה אַלְפַסִיָה.

                           

הסרט השני שהוקרן, קורים דברים,  מציג את עולמה הפרטי של המשוררת המוערכת, עטורת הפרסים, אגי משעול. האהבה לטבע ולבעלי החיים שזורה באהבה למילה הכתובה ולזיכרונותיה הראשוניים, המעצבים את זהותה כאדם. אהבה זו פורצת את גבולות הספר והופכת לממשית וחיה בהוויית המציאות גם ברגעים הקטנים והפשוטים ביותר של היום יום. כמו: פלישת החתול למיטתה עם בוקר, או טיול עם חברי המשפחה המורחבת, הכלבים.  
אני מביאה כאן את השיר, קורים דברים. שיר זה הולחן בידי קורין אלאל וניתן להאזין לו בספוטיפיי או בפלטפורמה אחרת.

 

 

זֶה לֹא שֶׁלֹּא קוֹרִים

דְּבָרִים

בַּבֹּקֶר טָבַע גָּמָל שְׁלֹמֹה

בְּפַלְּמוֹלִיב

זֶה לֹא שֶׁלֹּא קוֹרִים

דְּבָרִים

שְׁנַיִם סִינִים עִם טוּרִיָּה

דָּפְקוּ בַּדֶּלֶת

חִפְּשׂוּ עֲבוֹדָה

 

קוֹרִים, קוֹרִים

דְּבָרִים

וְגַם אֲנִי

קוֹרָה

 

זֶה לֹא שֶׁלֹּא קוֹרִים דְּבָרִים

פַּעַם שַׁרְתִּי כְּמוֹ צִפּוֹר

עַכְשָׁו אֲנִי עוֹסֵק זָעִיר

פָּטוּר

 

קוֹרִים, קוֹרִים...

 

מֵאֲזִינָה לְטוֹקָטָה וּפוּגָה

מֵהַסֵּלוֹלָרִי

וְעוֹרֵב צוֹעֵק עָלַי

סְרָק

שֶׁמְּבַּרְוֵז לִי אֶת הָעוֹר

 

קוֹרִים, קוֹרִים...

 

הסרט השלישי יקנטליסה: דיוקן של משורר מת, בבימויו של יאיר לב, סרט מכמיר לב, מיוחד ומרגש אודות המשורר והכוריאוגרף, חזי לסקלי. לסקלי, משורר ואישיות לא שגרתית, חיפש כל העת דרכים חדשות להרחיב את גבולות השפה, המגדר, המיניות והתודעה. אם בוחנים את יצירתו ואת אמירתו החברתית והפוליטית בהקשר של תקופתו אזי אין ספק שניתן לכנותה פורצת דרך. אני מביאה כאן שיר קצר וגאוני של לסקלי מתוך ספרו: חיבור וחיסור. לסקלי מחליף בין ה"אני" הזכרי המפליג, לאני הנקבי שהופך ל"אניה" וכך יוצר פרספקטיבה חדשה של התקרבות והתרחקות מגדרית. 

 

הָאֲנִי מַפְלִיג

וַאֲנִי אוֹמֵר:

הִבִּיטוּ,

הָאֳנִיָּה מַפְלִיגָה!

 

הפסטיבל התקיים בחסות עיריית באר שבע ומשרד התרבות וברצוננו להודות לשניהם על התמיכה. המפיק בפועל של הפסטיבל והיוזם שלו הינו מר יורם שפר, מקים אתר הסרטים של הספריות הציבוריות.
תודה גדולה! לכל מי שנכח.ה. והגיע.ה לפסטיבל אנו מקווים שפסטיבל זה יהווה מסורת ויתארח גם בשנים הבאות בין כתלי הספרייה. מצפים לכןם!