מין ומגדר בפסלי הזוגות של ג'אקומטי
כתבה : אילנית יהודה
פסלי הזוגות של ג'אקומטי נוצרו בין השנים 1925-1935. תפיסת המין והמגדר שעולה מן הספר, מציגה אדם שחילק, באופן שמוכר לנו משחר ההיסטוריה של תרבות המערב, את המין האחר, כלומר הנשים, לקדושות ולזונות. יחסיו הסבוכים של האמן עם נשים ובעיקר עם עצמו, באו לידי ביטוי באופן בו הוא מייצג בפסלי הזוגות, קשת רחבה ומורכבת של יחסים בין המינים.
ברוח הסוריאליזם סבר ג'אקומטי כי השאיפה האמנותית לייצג את המציאות, סופה כישלון ידוע מראש. עם זאת האמין, כי אותה שאיפה, מולידה חיים מתוך הרצון לבוא לידי ביטוי. לכן חשב שהתוצר הוא משני ביחס לעצם הניסיון וההתנסות. הוויתור על הייצוג הריאלי של הדברים, דווקא באמנות מוחשית באופן מוקצן כמו פיסול, היה מן הגורמים שהביאו אותו להיות מהפסלים המעניינים בתקופתו. עבודותיו מייצגות פרץ של יצירתיות בלתי נדלית המושפעת ממקורות שונים ומגוונים כמו: פיסול שבטי ופרימיטיבי, פיסול אפריקני, אמנות קוביסטית ועוד.
דווקא במסגרת המגבלה והסטטיות של החומר הפיזי, הצליח ג'אקומטי ליצור תנועה ודיאלוג באמצעות המופשט והקווי. שני האחרונים סייעו לו לייצג בפסליו מציאות שכל מה שקיים בה נע וחולף. עוד עולים מפסליו מהותם של היחסים בין המינים והקשר שנוצר ביניהם, כאשר המודע והלא מודע משמשים בם בערבוביה. תפיסה זו מושפעת מאוד מהפסיכואנליזה של פרויד. האמן מבקש מראש לבטא את התת מודע, את החלומות או את אשר מחוץ למציאות עצמה, ובאופן אבסורדי דווקא ניסיון זה מייצג את המציאות.
נקודת חוזק מרכזית של הספר נעוצה ביכולתה של המחברת לדון בג'אקומטי באופן עקבי וממוקד בתוך רוחב היריעה התרבותית שבה יצר, ולנסות להציע פרשנות שלמה לעבודות שעסקו בזוגות. מפתיע למצוא שבמסגרת ניסיון זה, המחברת עושה שימוש בגרפולוגיה ככלי מחקר פרשני לגיטימי, בצד זה האמנותי, הפסיכואנליטי או הפרוידיאני. אישיותו של האמן מנותחת בין היתר, על ידי יגאל ורדי, פסיכולוג וגרפולוג מוסמך.
כלי ניתוח זה עלול להתקבל באופן ספקני ועם זאת, בהחלט ייתכן שג'אקומטי עצמו, כמי שהאמין כמו יונג ואחרים שהתת מודע מוחשי לפחות כמו המודע, היה נוטה לראות בגרפולוגיה כלי ניתוח לגיטימי, אשר יכול לייצג רבדים סמויים של הנפש. מכל מקום, עיקר הספר מתמקד בפרשנות לעבודות האמנות עצמן ולכן לטעמי, ההישענות על הגרפולוגיה אינה מעלה ואינה מורידה ממנו דבר.
לחובבי האמנות ספר זה בהחלט יהווה עונג קריאה.
להגדלה לחצו על התמונה
עוד ברצוני להתייחס לתצלום משפחת האמן המופיעה בשער הספר. ג'אקומטי הוא הילד המופיע בפינה השמאלית, מי שמביט כמו אמן, כמו אאוטסיידר, הצידה ולא קדימה כמו שאר האחים. המבט של הילד עומד בקשר ישיר עם זה של האם, אך נדמה, שגם האב, עליו שעונים שלושת אחיו של ג'אקומטי, מביט אל הילד שבקצה התמונה ומנסה לגנוב את מבטו. עוד נדמה שניתן לשרטט משולש שמחבר בין המבטים של ההורים לילד-האמן ולהיפך, וששלושת האחים האחרים כמו נמצאים מחוץ לגבולותיו של אותו משולש. רות מרקוס עצמה מתייחסת לתצלום בספר, ומפרשת אותו מזווית שמדגישה את הקשר שבין האם לבן וזאת כחלק מתיאור הרקע הביוגרפי והמשפחתי שעליו צמח האמן.
בנוסף לאמור לעיל, ראוי להסב את תשומת הלב לאתר של המחברת, שבו מופיעים תמצית משלושת ספריה. זהו אתר מומלץ המכיל הפניות למאמרים רבים שכתבה, וכן מדריך לכתיבה אקדמית ואלפון המייצג את שמותיהן של נשים רבות שפעלו בישראל כיוצרות בין השנים 1920- 1970 והודחקו מן התודעה.
ספרה של רות מרקוס יצא לאור בשנת 2015 בהוצאת "רסלינג" המתמקדת בספרי עיון מקוריים ומתורגמים. כל המאמרים שפורסמו בכתב העת "רסלינג" ניתנים להורדה.
לעיון ולקריאה נוספת :
רות מרקוס, "אדריכלות כפסל – 'הארמון ב-4 לפנות בוקר' 1932-33", ג'אקומטי, מותר 2, אוניברסיטת תל-אביב, 1994, (140-134).
אתרים:
עבודות של ג'אקומוטי באתר MOMA
Giacometti Alberto בתוך האנציקלופדיה לאמנות (באנגלית) – כולל הפניות למכלול תערוכות
האתר של רות מרקוס
תגובות
הוסף רשומת תגובה