פלאש ויום זכויות בעלי החיים

כתבה : אילנית יהודה

השבעה במאי הוכרז כיום זכויות בעלי החיים. יום זה מעלה על נס את ההכרה בכך שלא רק בני האדם ראויים לזכויות.
גם בעלי החיים זקוקים להגנה, למחסה, לתזונה, להתייחסות רגשית ולטיפול רפואי הולמים. יש המרחיבים את זכויות בעלי החיים להימנעות מוחלטת מהריגתם לצרכי מאכל או לשם צרכים שימושיים אחרים ולבחירה בדרך של צמחונות או טבעונות.

המחוקק הישראלי הרחיב עם השנים את תמיכתו בבעלי החיים. חוק צער בעלי החיים שחוקק בשנת 1994 קבע מאסר של עד שלוש שנים למתעללים בבעלי חיים, והוחמר בשנת 2015 לארבע שנות מאסר. חוק זה הצטרף לחוק הגנת חיית הבר משנת 1955 שעסק בהסדרת ענייני סחר וציד של חיות בר.

הבסיס הרעיוני לזכויות בעלי חיים נשען על התפיסה כי בין הבריות, האדם ובעלי החיים מתקיים קשר של הדדיות.
פיטר סינגר, למשל, שנחשב למכונן השיח בדבר זכויות בעלי חיים גורס כי למרות היותו של האדם בעל תודעה ומודעות עצמית,
אין לו זכות לעשות שימוש סוגני (סוגנות היא אפליה על רקע מין ביולוגי), מחפיץ ולא מוסרי בבעלי חיים.
סינגר טוען במפורש כי היסוד המוסרי שבשמו אנו תובעים זכויות לבעלי החיים, זהה לזה שבשמו אנו מתחשבים בקבוצות מקופחות בקרב בני האדם כמו: אפריקנים שחורים ונשים.

על מנת להרחיב זווית הסתכלות זו, המבליטה את הצדדים המאחדים בין בעלי החיים לבני האדם ויוצרים ביניהם קשר, אתייחס כעת לספר "פלאש" של ויריג'יניה וולף. 

בספר זה וולף מתארת את קורות חייו של כלב מסוג קוקר ספאנייל, מרגע לידתו ועד מותו. היא מתמקדת בהשפעה הדרמתית של הכלב, פלאש, על המשוררת הויקטוריאנית החשובה, אליבזת' בארט בראונינג. חברתו המרעננת של פלאש הכניסה טעם חדש ומשמעות חדשה לחייה. הוא הציל אותה, פשוטו כמשמעו, מצלילה חדה אל תהומות הדיכאון.

בסוף הפרק הראשון וירג'יניה וולף מעמידה מראה מדומיינת בין הכלב לבעלת הבית שלו. היא בוחנת בכתיבתה את אופן ההשתקפות של שתי הדמויות האחת בשנייה ומצביעה על קווי דמיון ושוני. אצטט את הקטע כלשונו:

"אוי פלאש!" אמרה העלמה בארט. לראשונה הביטה בפניו. לראשונה הביט פלאש בגברת ששכבה על הספה. שניהם הופתעו.
תלתלים כבדים השתלשלו מזה ומזה לאורך פניה של העלמה בארט. עיניים נוצצות גדולות הבריקו; פה גדול חייך. אוזניים כבדות השתלשלו מזה ומזה לאורך פניו של פלאש; עיניו, גם הן, היו גדולות ונוצצות; פיו היה רחב. היה ביניהם דמיון. בעודם מביטים זה בזו הרגיש כל אחד מהם: הנה אני; ואז הרגיש כל אחד מהם: אך מה שונה! פניה היו פניה היגעות והחיוורות של חולה שניטלו ממנה האויר, האור, החופש. שלו היו פניו הסמוקות והחמימות של בעל חיים צעיר; אינסטינקט מלווה בבריאות ובמרץ. ומכיוון שנוצקו באותה התבנית – גם אם הופרדו זה מזו – הייתכן שכל אחד מהם משלים מה שרדום אצל האחר? היא יכלה להיות – כל זה; והוא – אבל לא. ביניהם נפערה התהום הרחבה ביותר שיכולה להפריד ברייה מברייה. היא דיברה. הוא היה אילם. היא היתה אישה; הוא היה כלב. כך, בקרבה כה רבה, כך, חלוקים לבלי שיעור, הביטו זה בזו. ואז, בקפיצה אחת, ניתר פלאש אל הספה ונשכב במקום שעתיד היה לשכב בו מאז ולעולם – על השמיכה לרגליה של העלמה בארט." (33-34ע'). 

הסופרת מתארת בפנינו אישה וכלב שלמרות היותם שונים כל כך, יש להם פוטנציאל להשלים זה את זה, כשני חלקים של גוף אחד ושל מהות אחת. במובן זה, המשמעות של המושג "אישה" או "כלב" הופכת למעשה לחסרת משמעות. לכן, וולף עושה שימוש שוויוני במושג "ברייה" ביחס לשניהם: האנושי ובעל החיים או האישה והכלב.
בסופו של דבר, הברייה האמיצה מבין השתיים, זו שמעזה לפרוץ את המחסומים ולנקוט יוזמה ופעולה, היא הכלב.
פלאש, ממש כמו שמו המייצג הבזק רגעי של מצלמה, מדלג מעל לפני התהום הפעורה בינו לבין אליזבת' בארט בראוננינג בקלות ובפשטות. בקפיצה אחת הוא מוצא את מקומו המושלם. יוצר לעצמו התמקמות נעימה וחמימה על השמיכה, לרגליה של המשוררת. התמקמות זו מסמלת את תחילתו של קשר אמיתי שנרקם בעבותות של חיבה ואהבה.
בהמשך הדרך, נכנסת לתוך חייה של המשוררת אהבה לבן אנוש, המשורר, רוברט בראונניג, שלו נישאה בשנת 1846.
השניים היגרו מאנגליה לאיטליה, ילדו את בנם היחיד, אך בשום שלב אהבתם זה לזו לא באה על חשבונו של פלאש.
יתרה מזו, בשלב מסוים רוברט בראונניג חש שנוצרה כאן מערכת יחסים שבה האדון האמיתי הוא  הכלב, ואילו הוא, מר בראוננינג מצופה לרצותו:
"פלאש הפך לשליט אבסולוטי והוא מוציא אותנו מהדעת בנביחותיו כשהוא רוצה שיפתחו לו דלת," כתבה הגברת בראונינג. "רוברט," המשיכה, אומר שפלאש האמור סבור כי הוא, בעלי, נברא בכוונת מכוון לעמוד לשירותו, ובאמת נראה שאלו פחות או יותר פני הדברים." (92ע').

תפיסה זו של קיום מערכות יחסים הדדיות ועמוקות בין האדם לבין בעל החיים, מסייעת כאמור, לחזק את הרעיון שלבעלי החיים, ממש כמו לנו עצמנו, יש זכויות. מסיבה זו, יום זכויות בעלי החיים מזמין אותנו לבחון מחדש את העמדות שלנו כלפי בעלי החיים ולבקר את מעמדנו כבני אדם, במרחב הכולל של סביבה וחיים. 
אלו שמבקשים ללמוד, לדון או להרחיב את הנושא באמצעים ספרותיים, מוזמנים לקרוא את "פלאש", "מישהו לרוץ איתו", "הזקן והים", "תמול שלשום", "לאסי שובי הביתה", "חתול רחוב ושמו בוב", "לאכול בעלי חיים" ועוד מגוון רחב של יצירות שמשקפות את מערכות היחסים שביננו לבינם.

לקריאה נוספת :

פלאש מאת וירג'יניה וולף בהוצאת ידיעות אחרונות, 2010.

לשחרר את בעלי החיים מאת פיטר סינגר בהוצאת אור עם, 1998.

אתיקה, רגשות ובעלי-חיים : על מעמדם המוסרי של בעלי-חיים מאת זאב לוי ונדב לוי בהוצאת ספרית פועלים, הקיבוץ הארצי והוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2002.

התייחסות ברשת :

חוק זכויות בעלי החיים באתר של אנונימוס: עמותה לזכויות בעלי חיים :
https://anonymous.org.il/art76.html

זכויות בעלי חיים באקו ויקי :
http://ecowiki.org.il/%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%A2%D7%9C%D7%99_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D

ספרים ילדים מומלצים של משרד החינוך בנושא :

מי יחנך את רודי מאת נורית זרחי בהוצאת קוראים, 2015.

מעשה בצב, כלב ושני ילדים מאת רבקה מגן בהוצאת קוראים, 2005.

צב על הגב מאת שרית דרשן בהוצאת אגם, 2006.

גם שוגי הרגיש יכול להרגיש מאת ליאור אורבמן בהוצאת דני ספרים, 2006.

אין כמו בבית מאת ג'ונתן המט בהוצאת כנרת, 2006.