הלאה, שיעורי הבית! על מסע הפלאים של נילס הולגרסון בחברת אווזי הבר


 כתבה: אילנית יהודה


בעת האחרונה הודיע משרד החינוך כי שינה את מדיניותו ביחס לשיעורי הבית. המשרד מבכר להותיר לילדים זמן לחוגים, למשחקים ולקריאה, על פני הכנת שיעורים. בהקשר הזה של "הלאה, שיעורי הבית" נזכרתי בספרה הקלאסי של סלמה לגרלף מסע הפלאים של נילס (1906).  

נילס הולגרסון הוא ילד שלא סובל להכין שיעורי בית. הוא לא מתחבר לרצינות של המסגרת הבית ספרית ושל הוריו הנוקשים שדורשים ממנו לבצע מטלות שונות. הוא מעדיף לספק את דחפיו באופן מידי, להשתובב, להתייחס בצורה לא נאותה לאווזי הבית על מנת להפיג את שעמומו.


נילס, שגמד העניש אותו והטיל עליו כישוף, הפך עקב כך למזערי כאצבעונית. לאחר מספר ימים של מסע בחברת אווזי הבר שחגו מעל ביתו בדרכם ללפלנד, אנו מגלים ששעורי הבית הם הסיבה המרכזית לכך שנילס נהנה ממסעו : "חמישה ימים עף כבר נילס עם אווזי הבר. בכלל היה לו מסעו זה בחברת האווזים לעונג ולפי רוחו: הוא היה פטור מהכנת שיעורים (ע' 36) ".

בסופו של תהליך ארוך, מאתגר והישרדותי בחברתם של אווזי הבר, נילס חש געגועים עזים. הוא רוצה לשוב לממדי גופו המקוריים ולחזור הביתה, על כל המשתמע מכך. אך, הוא חושש שאם ישוב לביתו בעודו כה קטנטן, יהפוך לחריג, לזר, לאחר, ויסבול מכך שילעגו לו.
יש לזכור כי הבעייתיות לא מסתכמת בעניין טכני של ממדי גוף. כלומר, היא לא מתמצה בכך שנילס היה בעבר הלא רחוק בעל ממדי גוף רגילים לבני גילו, וכעת הוא פצפון וחושש למעמדו החברתי.

מתחת לפני השטח של הסיפור מרחפות כל העת שאלות העל של הסופרת, כמו: מה זאת אומרת להיות ילד? למה ילדים זקוקים באמת?
האם הם זקוקים למשמעת נוקשה ולשיעורי בית? כיצד עלינו לחנך אותם? מהם הערכים שאנו מחזיקים בהם שבזכותם הילד, האדם ועולמו יהיו לטובים ולראויים? וגם, מתי אנחנו חלק מקולקטיב ששופט את האחר ומתי, בנסיבות מסוימות, אנו הופכים לאחר בעצמנו?

לשאלות אלו לגרלף מציעה מספר תשובות:

1 - חנוך לנער על פי דרכו - היא מציגה ביקורת על החינוך הקשוח שנילס קיבל מהוריו.
אביו למשל, קונה חגורת-עור קשה עם אבזם נחושת גדול, כדי להלקות אותו כיוון שאינו מצטיין בלימודיו. גם כשציוניו של נילס משתפרים, קשה להשביע את רצונו של האב. קיימת גם ביקורת על האמא. היא אינה משמיעה קול עצמאי והופכת שותפה לחוויית הדיכוי של הילד.

החינוך שנילס קיבל אינו קשוב לצרכיו. זהו חינוך שמתעלם ממשחק, מהנאה ומהרפתקה שאליהם כמהה נפשו.
לילד נגרם סבל, משום שהוא לומד באמצעים של שרירותיות וכפיה. המערכת וההורים לא מבררים מה מעניין אותו. הם לא גורמים לו להגיע ללימוד ממקום של עניין, סקרנות ואהבה.
מהמסע אנו מסיקים שיש הרבה יותר מדרך אחת ללמוד וללמד, ושדרך זו לא בהכרח קשורה למחברת ולספר. דווקא במהלך המסע נילס לומד אינספור דברים חדשים על העולם ועל עצמו. הוא מבין שיש לעבוד קשה מאוד על מנת להשיג אוכל ומחסה. שלשם כך, יש לדבוק במטרה בנחישות, לדחות סיפוקים, להתמיד ולשתף פעולה, להתמודד עם סכנות, לפתח תחושת אחריות ושדבר מכל אילו, אינו ברור מאליו.

                                                    נילס הולגרסון על האווז, 20 קרונות שוודיות.

 

2- הכל בא מאהבה- בהמשך לסעיף הראשון, לא רק חינוך צריך לבוא מאהבה. את כל הדברים כולם, עלינו לעשות ברצון טוב, בחפץ לב ובאהבה. נקודת המוצא הזו הופכת ומשנה את פני הדברים מקצה לקצה.
כך למשל, כשהאווזים מקימים בית בלפלנד ובונים קן משפחתי, נילס מוצא את עצמו שוב רועה אווזים, כמו באותם ימים שבהם גר בבית.
"אלא שעכשיו התעסקות זו מצאה חן בעיניו משום מה. ודאי משום זה, שאף אחד לא הכריח אותו לכך, שהרי דבר זה ידוע לכל: גדול העושה מאהבה מן העושה מיראה." (ע'182).

3נאמנות – זהו אחד הערכים החשובים ביותר במסע בחברת אווזי הבר שניתן לראות בו מטאפורה למסע החיים.
בסוף המסע נילס חושש שהוא ייעזב ולעולם לא יזכה לשוב הביתה. אך, היו לנילס לא מעט רגעים שבהם סייע ללהקה ולאקא, מנהיגתם הישישה, לשרוד את המסע.
לכן לא נעזב. מרטין אומר לו :"...בלעדיך לא אשוב – הרי זה הגרוע ביותר – לעזוב ידיד בצרה. – מרטין שקע רגע במחשבות..." (ע' 202) . מחשבות אלו, מגובות במעשיה של אקא עזרו לנילס להגיע לבסוף למחוז חפצו.  



4קבלת האחר והבנת עולמו - המסע המופלא משנה את יחסי הכוחות בין נילס לאווזים.
בתחילת הדרך הוא היה ילד עצל שמתוך שעמום, נהג להתעלל באווזי הבית ולמרוט נוצות מתוך כנפיהם. משיצא למסע, השתנתה המציאות שבה האווזים הם האחרים בחברת בני האדם. כעת, הילד הוא האחר בחברת האווזים. היכולת להבין את עולמם של האווזים מבפנים, גורמת לשינוי בתפיסת עולמו ובהתנהגותו. הוא הופך לחבר ולשותף. דבר זה מדגים שגם לאחר ישנה אחריות לגבי אופן התקבלותו לקבוצה ושנטל ההוכחה חל במקביל, עליו ועל הקבוצה.
5יש לאתגר את המוסכמות החברתיות – המוסכמות שבהן אנו חיים, התבניות החינוכיות והאחרות, אינן ברורות מאליהן. צריך לבקר, לבחון, להאיר אותן מחדש ממקום של פתיחות ותוך כאמור, הפגנת רגישות לאחר, לחריג ולסביבה.

הסופרת, סלמה לגרלף, ללא ספק, ידעה לאתגר את המוסכמות החברתיות ולרענן את האופן שבו אנו מסתכלים על העולם. העובדה שהפכה למשל, את אווזי הבר ולא את הכלב, לידידים הטובים ביותר של האדם, משקפת זאת.
גם בחייה האישיים, בחירתה לחיות עם בת זוג ולא עם בן זוג, ודאי שלא היתה שגרתית או הולכת בתלם ולכן, ניתן לראותה כמשתלבת ברבדים הרעיוניים של הסיפור.
לסיום, הספר על מסעו של נילס הולגרסון בחברת אווזי הבר, נולד בעקבות הזמנה שקיבלה לגרלף מטעם מערכת החינוך השוודית בתחילת המאה העשרים. גם מערכת החינוך בישראל של ימנו, יכולה לדון באמצעותו בהכרחיותם ובמשמעותם של שיעורי הבית, ואף להפליג בדיון הרחק הרחק מעבר לכך, בדומה לציפורים הנודדות שחגות בעת הזו בשמיי ארצנו.



   לקריאה נוספת :

מסע הפלאים של נילס בחברת אווזי-הבר מאת סלמה לגרלף בהוצאת מודן, 1986.

מסע הפלאים של נילס הולגרסן הקטן עם אוזי-הבר מאת סלמה לגרלף בהוצאת עם עובד, 2006.


להיעשות חיה בסיפורי מטמורפוזה מאת נעמה הראל. חיות וחברה, 56 (חשוון תשע"ז, נובמבר 2016), עמ' 7-17.

תגובות

  1. ספר מאוד מעניין, סלמה הייתה אישה מאוד מיוחדת בכתיבתה. היא עזרה לפליטים יהודים מגרמניה הנאצית. סלמה בהחלט הייתה אישה שאתגרה את המוסכמות החברתיות המפלות על ידי כך שהייתה לסבית וחייתה עם בת זוגה. ספר מלמד ומעמיק וגם בעיניי מגביר את קבלת האחר

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה לך. זו גם אחת הסיבות החשובות לכך שהפכה לאישה הראשונה בהיסטוריה שזכתה בפרס נובל לספרות.
      https://xnet.ynet.co.il/win/articles/0,14717,L-3108331,00.html

      מחק
    2. לא הבנתי מה הקשר בין נילס ומסעותיו לבין הכנת שיעורי בית.
      הבנתי שכל מה שקרה לו זה בעצם מעין עונש, עונש חינוכי.
      האם לכך התכוונת בבלוג? זו הדרך לגרום לילד להכין את שיעוריו?

      מחק
    3. שלום,
      כן, בהחלט מדובר בעונש חינוכי.
      בצד זה מדובר בצורך להקנות לילדים ערכים הרבה לפני שיעורי הבית.

      מחק
  2. צריך לזכור שנילס נכתב במקור כספר לימוד לגאוגרפיה של שוודיה, דרך המסע מדרום שוודיה ללפלנד בצפון

    השבמחק
    תשובות
    1. נכון מאוד. הטמעת הידע הגיאוגרפי לילדים בהחלט נוכחת בסיפור.
      ממליצה לך לקרוא את הפוסט על הגרסה הציונית של נילס בעיתון הילדים "אצבעוני" (הפניה למעלה),
      על מסעו של גיל מעל לנופיה הקסומים של ארצנו.

      מחק
  3. ואוו,

    מהספרים האהובים עליי.
    הטור שכתבת, כמו אלה שקדמו לו, משובח.
    מספק מידע, מעלה שאלות, ומעורר חשק לקריאה נוספת.

    פעם לפני מליון שנה, כשהייתי ילדה, שודר בקול ישראל ברשת ב', תסכית על פי ספר זה.
    אני זוכרת כשנגמר יום הלימודים, היינו שועטים הביתה במטרה להגיע בזמן לשידור התוכנית "לבת ולבן" במסגרתה שודר התסכית.
    גם הספר "אורי" של אסתר שטרייט וורצל זכה לעיבוד בתוכנית זו. גם הוא, בעקבות התסכית הפך והיה מהספרים האהובים עליי בילדותי.
    כמה מרתקת היתה למידת תקופת ימיה הראשונים של המדינה, תוך האזנה לתסכית רדיו. כמה נהניתי לקרוא ולדמיין לעצמי את הדמויות, המקומות והאירועים.

    תודה לך על הבלוג הנפלא

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה לך! על הנכונות לספר, לשתף ולגעת בזיכרון ילדות.
      לא זכיתי להיות חלק מהוויית העולם של תסכיתי הרדיו ובכל זאת, חשה שהחמצתי...
      אגב, באתר "נוסטלגיה אונליין" הקדישו מאמר לתוכנית שאת מציינת (לבת ולבן) וזה נמצא
      בקישורית הבאה :
      http://www.nostal.co.il/Site.asp?table=Terms&option=single&serial=2514&subject=%FA%E5%EB%F0%E9%E5%FA%20%F8%E3%E9%E5&portal=%E8%EC%E5%E5%E9%E6%E9%E4%20%E5%F8%E3%E9%E5

      מחק

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מדברים עם הידיים (ולא רק) : מהי שפת סימנים ?

קריאת ספרים דיגיטליים ללא עלות: באמצעות הספרייה והרשת

אפליקציית "ליבי" היא מעשרת האפליקציות המובילות בעולם