כתבה : אילנית יהודה
מתנה
צ'סלב מילוש
מפולנית: דוד וינפלד
יוֹם כּהֹ מְאֻשָּׁר.
הָעֲרָפֶל נָמוגֹ מֻקְדָּם, עָבַדְתִּי
בַּגָּן.
יונְֹקֵי דְּבַשׁ נִצְמְדוּ אֶל
פִּרְחֵי יַעֲרָה.
לאֹ הָיָה דָּבָר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה
שֶׁרָצִיתִי לְעַצְמִי.
לאֹ הִכַּרְתִּי אִישׁ שֶׁכְּדַאי
הָיָה לְקַנֵּא בּו.
אֶת הָרַע שֶׁהָיָה שָׁכַחְתִּי.
לאֹ בּשְֹתִּי לַחְשׁבֹ כִּי הָיִיתִי
מַה שֶּׁהִנְנִי.
לאֹ חַשְׁתִּי כָּל מַכְאובֵֹי גּוּף.
בְּהִזְדַּקְּפִי רָאִיתִי יָם כָּחלֹ
וּמִפְרָשִׂים.
השיר "מתנה" נכתב בידי
המשורר הפולני, צ'סלב מילוש , (1911-2004) בשנת 1971, שנה לאחר שהפך באופן רשמי
לאזרח אמריקאי. קריאה בשירתו של מילוש מעידה על כך שהיה מסיבות שונות, אדם למוד
סבל. במקומות רבים השירה שלו היא דיאלוג מתמשך עם הסבל, סוג של דיון על מקומו
ותפקידו בעולם. ניתן להבין זאת לאור העובדה שפעל ויצר על רקע מאורעות הדמים של
המאה העשרים, פריצתן של שתי מלחמות עולם ועלייתם של משטרים דכאניים לשלטון. על אף
העובדה שהסבל הוא נושא חשוב בשירתו, מילוש אינו משורר מקונן .
נדמה שהסיבה לכך נעוצה בעובדה שהוא
הצליח להרחיב מאוד את הדרכים שמצא להתייחס אל הסבל וגם לא להתייחס אליו. כלומר,
להתעלות מעליו, לפנות אותו לטובת משהו אחר, לנצח אותו ולשכוח. לכן למשל, בבית
החותם את השיר "מופת" בתרגומו של דוד וינפלד הוא כותב:
לְזַמֵּר וְלִרְקֹדֹ אֶל מוּל בּוֹרֵא
עוֹלָם!
פָּשׁוּט מִפְּנֵי שֶׁהַתְּלוּנָה לֹא
תּוֹעִיל כְּלוּם,
כְּמוֹ שֶׁאוֹמֶרֶת אִירֶנָה שֶׁלִּי,
הָאַמִּיצָה, הַבִּלְתִּי מְנֻצַּחַת.
מילוש משבח את העובדה שאנו מסוגלים
למצוא את עצמנו מזמרים ומרקדים מול בורא עולם, בלי שום קשר למנת סבלנו. במקומות
אחרים, הוא רואה בכתיבת שירה מעשה אמוני שמכיר בכך שגם לסבל יש תכלית. באותו מקום
של אמונה השירה יכולה גם לחבור להוקרת תודה על עצם הקיום, ללא תנאים מוקדמים. כשם
שמודים על קבלת מתנה. הוקרת התודה במקרים מסוימים היא גם התמזגות עם הטבע, היא
התפעלות, היא טיפוח של מה שרואות העיניים
והתעמקות בו. אגב, משמעם של שני הפעלים האחרונים כלומר, טיפוח והתעמקות בסנסקריט
הוא מדיטציה.
ביחס למושג "מדיטציה" אציין שריקאר מאתייה, ביולוג צרפתי שהפך
לנזיר, מנפץ לא מעט סטראוטיפים ודעות קדומות ואף שגויות על המדיטציה. בספרו
"אמנות המדיטציה" הוא טוען כי: "המדיטציה אינה אמצעי לחמוק מן
המציאות, כפי שלפעמים טוענים נגדה: להיפך, תכליתה של המדיטציה היא לגרום לנו לראות
את המציאות כפי שהיא, בקירוב גדול ככול האפשר למה שאנו חווים." למרות
שהמדיטציה להגדרתו, אינה עניין של מילים אלא של מעשה, הייתי מגדירה את שירו של
מילוש , "מתנה", מדיטטיבי.
השיר משקף את היכולת לעצור, להשהות, להיות נוכח בהווה,
לאהוב את הרגע. להתנתק לגמרי מרצונות שאנו רוצים לעצמנו על פני האדמה הזו, מקנאה
באנשים אחרים, מזיכרונות רעים, מתחושות בושה. זוהי למעשה התנתקות מכל סבל שבה גם
מכאובי הגוף נעלמים כלא היו. חוויה זו מאפשרת להתבונן בצבעיו של הים הכחול, להפוך
את המתבונן עצמו לנקודה נוספת בתמונה, כמו אותם המפרשים המבצבצים אי שם, באופק.
זהו שיר הלל ליכולת לראות את המתנה הגדולה בעצם היוולדו של יום חדש ופשוט להיות
בתוכו, שלם. קחו את המתנה הזו אתכם.
לעיון ולקריאה נוספת :
מאתייה ריאקר : אמנות המדיטציה: למה
למדוט, על מה ואיך בהוצאת חרגול ועם עובד, 2011.
תגובות
הוסף רשומת תגובה