הצצה לספר האגדה – פוסט מיוחד לפורים

כתבה : אילנית יהודה

"ספר האגדה" שערכו ח"נ ביאליק וי"ח רבניצקי יצא לאחרונה לאור בהוצאה מחודשת  הכוללת פירוש חדש מאת פרופ' אביגדור שנאן. בפוסט זה אתייחס לשתי אגדות תלמודיות המצויות בספר זה וקשורות לחג פורים.

אגדה אחת מתייחסת לתלייתו של המן.  לפיה, המן מתחנן בפני מרדכי ומפציר בו שיחסוך ממנו את ההשפלה הכרוכה בתלייה על עץ, שכן עליו לזכור שהוא בכל זאת אדם בעל ייחוס רם מעלה אשר שימש בתפקידים בכירים בממלכה : "וַאֲנִי הָמָן פַּתְשְׁגָר הַמֶּלֶךְ הָיָה שְׁמִי וְאָב לַמֶּלֶךְ נִקְרֵאתִי". מרדכי לא שם ליבו אליו ואז מתעוררת השאלה: על איזה עץ יתלה המן?

"הִתְכַּנְּסוּ כֻּלָּם לְעֵצָה וְאָמְרוּ: מִי שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה יִתָּלֶה הָמָן עַל רֹאשׁוֹ.
הַגֶּפֶן אָמְרָה: נְמוּכָה אֲנִי וְאֵינִי יְכוֹלָה שֶׁיִּתָּלֶה עַל רֹאשִׁי, שֶׁמִּמֶּנִּי לוֹקְחִים יַיִן לִנְסָכִים.
הַתְּאֵנָה אָמְרָה: אֵינִי יְכוֹלָה שֶׁיִּתָּלֶה עַל רֹאשִׁי, שֶׁמִּמֶּנִּי לוֹקְחִים לְבִכּוּרִים וּמִמֶּנִּי לָבְשׁוּ אָדָם וְחַוָּה.
הַזַּיִת אָמַר: אֵינִי יָכוֹל שֶׁיִּתָּלֶה עַל רֹאשִׁי, שֶׁמִּמֶּנִּי לוֹקְחִים שֶׁמֶן לַמְּנוֹרָה.
אָמַר הַתָּמָר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הַכֹּל יוֹדְעִים שֶׁהָמָן הָרָשָׁע בֶּן בְּנוֹ של אֲגָג בֶּן בְּנוֹ שֶׁל עֲמָלֵק – וְיִתָּלֶה עַל רֹאשִׁי?!
עָנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יִישַׁר כּוֹחֲךָ, לֹא יִתָּלֶה עַל רֹאשְׁךָ, שֶׁאַתָּה בֶּן זוּגָהּ שֶׁל כְּנֶסֶת צִיּוֹן הָאֲהוּדָה.
אָמַר הָאֶתְרוֹג: אֵינִי יָכוֹל שֶׁיִּתָּלֶה עַל רֹאשִׁי, שֶׁאֶצְלִי בָּאִים כָּל הָעָם כֻּלּוֹ לָקַחַת מִפִּרְיִי וּלְשַׁבֵּחַ לְפָנֶיךָ.
פָּתַח הַהֲדַס וְאָמַר: אֵינִי יָכוֹל שֶׁיִּתָּלֶה עַל רֹאשִׁי, שֶׁאוֹמְרִים עָלַי שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה; וְעוֹד – שֶׁאֲנִי שֻׁתָּף עִם הָאֶתְרוֹג.
צָוַח הָאַלּוֹן וְאָמַר: אֵינִי יָכוֹל שֶׁיִּתָּלֶה עַל רֹאשִׁי, שֶׁדְּבוֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה קְבוּרָה תַּחְתַּי.
קָרְאָה הָאֵלָה וְאָמְרָה: אֵינִי יְכוֹלָה שֶׁיִּתָּלֶה עַל רֹאשִׁי, שֶׁאַבְשָׁלוֹם בֶּן דָּוִד נִתְלָה בְּרֹאשִׁי.
רִמּוֹן אָמַר: אֵינִי יָכוֹל שֶׁיִּתָּלֶה עַל רֹאשִׁי, שֶׁהַצַּדִּיקִים מְשׁוּלִים אֵלַי.
שְׁמָעוּנִי – אָמַר הָאֶרֶז – תְּלוּ אֶת הָמָן עָלַי, עַל הָעֵץ שֶׁהִתְקִין לְנַפְשׁוֹ".

אנו רואים שלא רק המן לא רוצה להתלות על עץ, גם העצים מסרבים בתוקף לכך שהוא יתלה עליהם. כל עץ וסיבותיו שלו ובמקרה של התמר, המשול בספר תהילים לצדיק, "צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח", אפילו בורא עולם מזדעזע מהרעיון שיתלה עליו המן.
אגדה זו מהדהדת עם משל יותם שבו העצים הלכו לבקש לעצמם מלך ולמעט האטד, אף עץ לא רצה בכבוד רם זה, כבוד מלכות. בפורים המשל מתהפך, העצים לא רוצים לקחת חלק בחוויית ההשפלה של תליית אותו רשע. בסופה של האגדה הארז מנדב עצמו למשימה הלא רצויה ומכריע לפי מידה כנגד מידה. כלומר, מה שביקש המן  למרדכי, תלייה על עץ, יתקיים על בשרו שלו. הנה המציאות בזכות הארז שמוכן לבצע את העבודה, באה חשבון מושלם עם הרשע, לפחות באגדה.

עוד ידוע שהארז משול לעץ קשה וגאוותן ולכן נאמר: " לְעולם יְהֵא אדם רך כַּקָנֶה ואַל יְהֵא קָשֶה כָּאֶרז". עם זאת, במקומות אחרים הארז הוא סמל לאיכות, לעץ יפה ומשובח ולכך מכוון צמד המילים: "ארז הלבנון" ומכאן גם נובע הביטוי "בחור כארז". ניתן להבין כי בניגוד למשל יותם שבו האטד הוא במובהק עץ עקר וחסר מהות ותוכן שמלכותו היא בחינת עונש על נתיניו, לגבי הארז הדברים פחות חד משמעיים. יש בארז צדדים שליליים המתבטאים בנוקשות, בהתנשאות ובגאווה. אך, יש בו גם צדדים חיוביים המתבטאים ביופי, עוצמה, איכות ואומץ ובזכותם הוא מוציא משפט וצדק. מכך יוצא שלא ניתן לתפוס את הארז בצורה חד ממדית ושקיים תחום רחב של אפור, בין השחור ללבן המבטא את מורכבותו.

אם נביט באגדה נוספת בתלמוד, נראה שאותו תחום אפור מקבל לגיטימציה לעלות למרכז הבמה בפורים ולטשטש עוד ועוד בין השחור ללבן. בשעה שכל החושים משתכרים עקב כמות שתייה לא מבוקרת של יין "עד דלא ידע", לא ניתן לזהות כלל מיהו הארור (המן) ומיהו הברוך (מרדכי) והם יכולים להתחפש זה לזה בקלות. נביט באגדה מתוך התלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ז, עמוד ב:

אָמַר רָבָא: חַיָּב אָדָם לְהִתְבַּסֵּם בְּפוּרִים עַד שֶׁלֹּא יֵדַע בֵּין "אָרוּר הָמָן" לְ"בָרוּךְ מָרְדְּכַי".
 ובהמשך, הדברים שמיושמים כפשוטם כמעט מובילים לאסון:
רַבָּה וְרַ' זֵירָא עָשׂוּ סְעֻדַּת פּוּרִים בְּיַחַד.
נתְבַּסֵּם רַבָּה, עָמַד וּשְׁחָטוֹ לְרַ' זֵירָא.
לְמָחָר בִּקֵּשׁ רַחֲמִים וְהֶחֱיָהוּ.
לְשָׁנָה אָמַר לוֹ: יָבוֹא מַר וְנַעֲשֶׂה סְעֻדַּת פּוּרִים בְּיַחַד.
אָמַר לוֹ: לֹא בְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִתְרַחֵשׁ נֵס.

עד כדי כך הכל מתערבב בפורים שלפי אגדה זו רבה ור' זירא שחוגגים יחדיו את פורים נהפכים עליהם חושי ההכרה מן היסוד וכך קורה שרבה רוצח בשוגג את ר' זירא.
לאחר הרצח שלא בוצע בזדון, הצליח לבקש מחילה ולהחיותו. כשביקש לחזור ולחגוג עמו את פורים שנה אחר כך, עצר אותו השותף למסיבה, הרגיע אותו מהתלהבותו ואמר לו "לא בכל שעה ושעה מתרחש נס". הכוונה היא לכך שבחיי השגרה אנו זקוקים להבחנות ברורות, לכללים, לידיעה מובחנת בין מותר לאסור ובפורים, אפשר אמנם לשבור את כל הכללים אך, גם במצב הזה יש לוודא שלא הכנסנו את עצמנו במודע למצב של סכנה. פורים לא נותן לנו אישור לנסות שוב ושוב באופן מכוון את הנס על מנת לצאת ממצב מסוכן. הנס לא נמצא בשליטתנו. כל עצם מהותו מתגלמת בכך שהוא מתחיל להתרחש בשעה שאין אנו מודעים לאופן הסמוי והנסתר שבו הוא נרקם וזאת ממש כשם שהצליחה אסתר בהסתר, להפוך בעזרתו את גורל העם.

האגדה התלמודית על רבה ור' זירא מולחנת ומבוצעת בידי להקת הרוק הישראלית - Gimzu Blues Band, אשר מבצעת שירים בעברית, יידיש וארמית.




אגדות שהובאו בפוסט זה ניתנות לקריאה גם בספר האגדה המקוון - מיזם משותף של "סנונית" ו"בית אביחי" המלווה את ההוצאה לאור המחודשת של ספר האגדה.
פורים שמח!