על מה אנחנו מדברות כשאנחנו מדברות על פמיניזם*

 

כתבה: אילנית יהודה

לאחרונה התבשרנו כי לראשונה בתולדותיו של מוזיאון הלובר, שהוקם בשנת 1793, מונתה אישה לעמוד בראשו.
שמה לורנס דה-קראס, היסטוריונית של האמנות ונצר למשפחת סופרים. היא ניהלה בעבר מוזיאונים גדולים כדוגמת
ד'אורסיי: ואורנז'רי אשר מנציחים את מורשת הציור האימפרסיוניסטי והפוסט אימפריוניסטי בצרפת.
ידיעה זו על היבחרה של לורנס דה-קראס לעמוד בראש המוזיאון הגדול ביותר בצרפת ואחד החשובים בעולם, היא מסוג הידיעות שקשה לדעת אם הן משמחות או מעציבות והדבר תלוי בנקודת המבט. מעציב ואולי גם מפתיע שלקח 228 שנים להגיע לרגע הזה, משמח שהוא אכן הגיע.
מכל מקום, נכון לשנת 2019 67% מכלל מנהלי המוזיאונים בצרפת הן מנהלות. הנתונים הללו שמורים על יתרון לנשים, מעוררים באופן טבעי, שאלות על פמיניזם ועל האופן בו השתנה ועדיין משתנה, תפקידן של נשים בחברה. לפני כן כדאי לשאול, כיצד ניתן להגדיר פמיניזם? מה הוביל למהפכה שאותה הגדיר ישעיה ליבוביץ', המשמעותית ביותר בתולדות האנושות?
על מנת להשיב על כך, ברצוני להמליץ על ספרה של
טלי רוזין: מה זה בכלל פמיניזם? ואיך זה שאנחנו לא יודעות עליו כלום.


 פמיניסטית: עבודה של המעצבת

                                                                            Kendra Kay Wilson

                     

ספרה של טלי רוזין אינו חדש. הוא יצא לאור בשנת 2000 אך עדיין מהווה ספר יסוד בניסיון להגדיר ולהבין את המושג ואת אופן התפתחותו. רוזין רצתה לברר לעצמה מהו "פמיניזם" והאם הוא עולה בקנה אחד עם מושגים כמו נשיות או אימהות? הכותבת משתפת את הקהל הרחב בניסיון לבצע את הברור המורכב הזה והתשובות אינן חד משמעיות ותלויות בפרשנות אישית. נוסף לזאת, עלינו לזכור כי הפמיניזם, בדומה לתנועות חברתיות ואידיאולוגיות גדולות אחרות, הוא תלוי מקום, זמן ושפה. לכן, קשה מאוד לבחון אותו בכלי הסתכלות רוחביים.

רוזין כותבת כי מבחינה היסטורית, המילה "פמיניזם" היא מילה יחסית חדשה, בת כמאה שנים. בראשיתו היה זה מושג רפואי.
רופאים השתמשו בו על מנת לאבחן גברים בעלי תכונות פיזיות שהם זיהו כנשיות. המושג מבטא ניסיון להיאבק למען שוויון זכויות, לשחרר  ולחשב מחדש את דרכן של נשים. הוא מכיל בתוכו קשת רחבה ומרובדת של השקפות שונות, סתירות ומחלוקות. המכנה המשותף לשלל התפיסות הוא האבחנה שנשים סובלות מאי צדק חברתי ומאפליה בשל מינן.

לפי רוזין, שורשיו העמוקים של אי צדק זה נטועים כבר בתרבות היוונית. הפילוסופיה של אריסטו זיהתה את מושג האדם עם מושג הגבר. כיוון שתרבות המערב לאורך מאות בשנים התכתבה ונסמכה על זו היוונית, עיוות זה המשיך לשלוט בכיפה לפחות עד המאה ה – 18.
אמנם ישנו ויכוח אקדמי, ספרותי ופילוסופי מתועד כבר קודם, במאה ה -15 ואילך, לגבי מהותן של נשים ותפקידיהן אך רק מתקופה זו אנו מתחילים לראות התארגנויות מתוכננות של נשים לשם קידום אג'נדה חברתית.

המהפכה הצרפתית, המהפכה התעשייתית והקמתה של חברה אזרחית, בורגנית ומודרנית תרמו לפריצת הדרך העתידית של נשים. כמו רבים אחרים שזכויותיהם הוחלשו ונרמסו תחת עול השלטון, הן רצו לזעוק את זעקתן באמצעות מהפכה, על כל המחירים שלה.
גם ברמה הכלכלית, שוק העבודה המודרני נזקק מאוד לידיים עובדות שתמשוכנה בחוטים מאחורי פסי הייצור, במפעלים התעשייתיים או במכרות הפחם. נשים באמצעות עבודתן החלו אט אט להשתלב במרחב עבודה ציבורי, זאת לאחר שלאורך ההיסטוריה מרחב הנראות והתפקוד המרכזי שלהן היה ביתן הפרטי. מכאן גם נגזר המונח היהודי "עקרת הבית" **.

רוזין מציינת שבמאה ה-18 התפרסם בבריטניה ספרה של הפילוסופית והעיתונאית מרי וולסטונקרפט:
"A Vindication of the Rights of Woman" ("הגנה על זכויות האישה").
ספר זה הפך לרב מכר והתפרסם גם בארצות הברית. כאן הונחה אבן יסוד של הפמיניזם הליברלי המאמין כי הדרך לשיווין עוברת בשורה של שינויים חוקתיים, משפטיים ופוליטיים בלתי מתפשרים שעל החברה לתקן למען הנשים.
בארצות הברית, התפתחותו של הפמיניזם הושפעה ממודל שחרור העבדים והשאיפה לשוויון זכויות של שחורים. גם כאן אנו מזהים שישנו דפוס מהפכני וחברתי גדול אשר משפיע על גורלן של נשים ובראיה לטווח רחוק, מקדם אותן. באופן כללי, כאשר מדובר במהפכות, הישגיהן וזכויותיהן של נשים לא נראו בטווח הקצר, והם התממשו מאוחר יותר מהישגיהם של גברים מוחלשים בחברה. לעיתים נשים חוו רגרסיה בזכויותיהן ורק לאחר פרק זמן ההשפעות חלו גם עליהן. כדוגמה אפשר לציין את העובדה שגברים שחורים בארצות הברית קיבלו זכות הצבעה הרבה לפני הנשים.
התיקון החמישה עשר לחוקת ארצות הברית אסר על אפליה במתן זכות בחירה על רקע גזעי. התיקון אושר ב – 3 בפברואר 1870. כחצי מאה אחר כך, בשנת ,1920 יגיע הרגע שבו נשים תקבלנה זכות בחירה בארצות הברית.
אולי אך סימלי הוא הדבר שגם בימינו אנו, ראינו שברק אובמה, גבר שחור, זכה בנשיאות ארצות הברית ואילו הילארי קלינטון הפסידה את הבחירות, באופן צמוד אמנם, לדונאלד 
טראמפ. כידוע, עדיין לא כיהנה אישה נשיאה בהיסטוריה של ארצות הברית.


המאבק על זכות ההצבעה הפך למאפיין היסודי של תנועות הנשים הסופרז'יסטיות. Suffrage)  משמעו זכות הצבעה) שפעלו במדינות הדמוקרטיות המערביות במהלך המאה ה – 19 וגם בתחילת המאה ה – 20.
ספרו של ג'ון סטיוארט מיל*** "
שעבוד האישה" (1896) תרם לקידום התפיסה התיאורטית ביחס לזכותן של הנשים להיות בעלות זכות בחירה, שכן הן מושפעות מהחלטות פוליטיות ומהוות מבחינה מספרית מחצית מהאוכלוסייה.
כאמור, התרגום של רעיוניות מסוג זה לזכויות מעשיות בא לידי ביטוי במאבקן של הנשים על זכות ההצבעה. מעניין שהמדינות המערביות האחרונות שהעניקו זכות בחירה לנשים היו: שוויץ בשנת 1971כאשר הקנטונים של שוויץ הצטרפו לתהליך הזה באופן הדרגתי ורק בשנות התשעים הוא הושלם. פורטוגל העניקה זכות בחירה לנשים ב-1976 וליכטנשטיין העניקה זאת בשנת 1984 ובפועל נשים החלו להצביע בשנת 1986.

בישראל, עם הקמת המדינה בשנת 1948 נשים קיבלו זכות בחירה. אך יש לזכור כי מאבקן של נשות היישוב על מנת להשיג את הזכות הזו החל הרבה קודם. כבר מתחילת תקופת המנדט הבריטי בארץ (1917), נשים נאבקו על הזכות לבחור ולהיבחר למוסדות ציבוריים ייצוגיים ולאספת הנבחרים ולהשמיע את קולן. בין הפמיניסטיות הראשונות שפעלו למען הנושא היו:
ד"ר הלנה כגן, נחמה פוחצ'בסקי, הנרייטה סאלד, חנה מייזל שוחט, ורחל ינאית בן צבי. בתקופות מאוחרות יותר נשאו את הלפיד נשים כמו מרשה פרידמן, שולמית אלוני ואחרות.

רוזין משרטטת את התפתחותו של הגל הראשון של הפמיניזם באמצע מאה ה –19  באנגליה תוך דגש על מאבקן של נשים להיות בעלות זכויות על רכוש. זכויות אלו הפכו אחר כך בסיס להכרה גם בזכויותיהן הפוליטיות. הספר ממשיך לשרטט את המסלול הפמיניסטי גם בארצות הברית, עבור דרך מלחמת העולם הראשונה ולאורך המאה ה- 20, עם פריצתו של הגל השני של הפמיניזם בשנות השישים. לאחר מכן היא מתמקדת בנעשה בתחום במדינת ישראל בשנות השבעים, השמונים (הקמת שדולת הנשים) והתשעים.

על מנת להמשיך וללמוד את ההיסטוריה של החתירה לדיאלוג ולשוויון בין המינים, או לפחות על מנת לנסות להבין על מה אנחנו מדברות כשאנחנו מדברות על פמיניזם, אני מזמינה אתכם לקרוא את ספרה של טלי רוזין. כמו כן, אני מצרפת רשימת קריאה קצרה**** ומומלצת בנושא.  

 

*כותרת הפוסט: בהתכתבות עם ספרו של ריימונד קארבר – על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אהבה.

** ניתן להסתכל על מושג "עקרת הבית" לא רק ממקום של נחיתות או קורבניות. השליטה והטיפול בבית הצריכו מנשים יכולות רב תחומיות בתחום החינוך, הבישול והקולינריה, הרפואה (רקיחת תרופות) וכמובן יכולות פיזיות לשאת בעול כל אלו. יכול להיות שעד היום בזכות זה נשים נחשבות ל"מולטי טאסקינג" ויש לרבות מהן יכולת לשלב בין דברים בצורה יוצאת דופן.

.*** ג'ון סטיוארט מיל היה נשוי לפילוסופית הבריטית ולאחת הפמיניסטיות המוקדמות בממלכה: הרייט טיילור מיל.    

**** שימו לב במיוחד לספרה הנפלא של בל הוקס: פמיניזם זה לכולם אשר שם דגש על כך שפמיניזם הוא אנטי סקסיזם אך אינו בשום פנים אנטי גברים.

  לקריאה נוספת:


המאבק על הקול: נשות היישוב וזכות הבחירה 1917-1926
מאת מרגלית שילה בהוצאת יד יצחק בן צבי ואוניברסיטת בן גוריון, 2013.

המין השני מאת סימון דה בובואר. תרגום: שרון פרמינגר בהוצאת בבל, 2001.

חדר משלך מאת וירג'יניה וולף, תרגום: אהרון אמיר. בהוצאת שוקן, 1981.

כבוד האישה ושייוונה מאת אורית קמיר בהוצאת משרד החינוך התרבות והספורט, .1999


לא רוצות להיות נחמדות: המאבק על זכות הבחירה לנשים וראשיתו של הפמיניזם החדש בישראל מאת חנה ספרן בהוצאת פרדס, 2006.

ללמוד פמיניזם: מקראה. דלית באום, דלילה אמיר ואחרות (עורכות)
בהוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006.

מה זה בכלל פמיניזם? ואיך קרה שאנחנו לא יודעות על זה כלום. מאת טלי רוזין בהוצאת זמורה-ביתן, 2000.


נראות אשמות: נשים במשפט הקולנוע בהוצאת הקיבוץ המאוחד 2014

על הפמיניזם ומתנגדיו מאת גיזי רפפורט בהוצאת דביר, 1993.

פמיניזם זה לכולם מאת בל הוקס בהוצאת פרדס, 2011.

קוויר באופן ביקורתי מאת ג'ודית בטלר. תרגום: דפנה רז בהוצאת רסלינג, 2001.  

שעבוד האישה מאת ג'ון סטיוארט מיל. תרגום: שונמית ליפשיץ בהוצאת רסלינג, 2009.

(קיים בגישה מלאה גם במאגר של "כותר").


אתרים באנגלית:

Social and Family Life in the Late17th & Early 18th Centuries -British Literature Wiki

חברה וחיי משפחה בסוף המאה ה-17 ותחילת המאה ה-18.
 
https://www.citizens800.org/

להנצחת מורשת החירות, המחאה והרפורמה מהמגנה כרטא עד לסופרג'יזם ומעבר ולכך.

פרויקט של Royal Holloway, אוניברסיטת לונדון.

Voting Rights for Women

זכויות בחירה לנשים – ספריית הקונגרס.

 עיתונות:

כתבה על לורנס דה-קראס ב The Guardian:
https://www.theguardian.com/world/2021/may/26/louvre-appoints-laurence-des-cars-as-first-female-president?fbclid=IwAR3Knmyr4e3KAZhxBDGgeJXjX6jnTXAme0Ujjp3FPm2E8odTH00ewqi40GE

בלוג זה:

האישה ששינתה את אמריקה

תגובות

  1. אילנית,
    פוסט מאד חשוב וכתוב היטב. את מעלה נושא שכיום יש עוד ועוד ביקורת כלפיו.
    כיום, אני בתור אישה עדה לכך שגברים צועקים לנו שאנחנו רדיקליות, שכבר קיבלנו את כל הזכויות שלנו ואנחנו שוות ערך לגברים. אני לא מסכימה עם כך. למשל, קיים פער גדול בנושא שלכאורה נשמע זעום-לבוש. ומכאן אפשר לפתח את נושא ההטרדות המיניות ברחבי העולם. בישראל מרגיש שמגמת ההטרדות המיניות (והקיצון-אונס ורצח נשים) עולה. הטרדה מינית של אישה שעושה ספורט בחוץ ואוי ואבוי יצוץ חלקיק מגופה. בעוד שאנו עדות לכך שגברים רבים רצים בלי חולצה. כך גם לדוגמא סוגיית התלבושת במוסדות החינוך-נושא ידוע לכולם. אין שום שוויון בנושא זה.
    הגברים הופכים אותנו לכאלה-אנחנו נלחמות על הזכות של שמירה על גופנו, רק מעצם היותנו נשים, על האפשרות לנוע במרחב הציבורי ללא הטרדה. מדוע גברים בעצם מטרידים אישה-הם חשים עליונים עליה. משמע שאנחנו עדיין לא שוות ערך. כשמדברים על פמינזם-לא מדובר רק מתן שוויון זכויות שווה לנשים. אי השוויון מלכתחילה החל מיחס הגברים כלפי הנשים. יחס זה עדיין קיים. לכן המרחק לשוויון בין שני המינים עדיין רחוק.

    השבמחק
  2. אילנית
    איזה פוסט חשוב. כל כך נכון.
    חוסר השיוויון, בראייתי, מגיע בכל כך הרבה צורות שאנחנו אפילו לא מדברות עליהן.
    כולם מדברים על פערי שכר, השכלה, אלימות נגד נשים ועוד נושאים גבוהים אבל, לדעתי, אי השיוויון מתחיל עוד הרבה לפני כן: מי היתה אימך? מי היתה סבתך? מי היתה אימה של סבתך? מה היה שם משפתה? מה היא מסורתה? מי היתה סבתא של סבתא סבתא שלך? את לא יודעת. כי לא חינכו אותך לזכור את זה. אבל אבי, למשל, יודע לספר על אביו, על סבו וכן הלאה אחורה. מסורתן של הנשים כאילו לא היה קיים.
    כמה מגדירה אישה זו, מלפני 500 שנה את מי שאת היום? האם את אמא כמוה? האם את אישה כמוה?
    בניגוד לגברים ששם משפחתם הולך עימם - אנחנו נפרדות משם משפחתנו בנישואין - ואז כל אלה נעלמים.
    אני יודעת להגיד ששם משפחתה של אימה של סבתי היה סוויסה למרות ששם משפחתה של אימי היתה שושן.
    אני רואה בהתנהגויות שלי את סבתא שלי מצד אימי ואת סבתא שלי מצד אבי.
    כמה מהתפתחות העולם שייך לנשים? לא רק מהמאה ה 18. בואי נלך אחורה, אפילו מיליון שנה: האם יכלו הגברים בעולם לעשות את כל המעשים הגדולים שעשו מבלי שתהיה לידם אישה שתתפח להם על האגו ובד בבד תנקה ותבשל עבורם, תגדל את הילדים בדרכה הנשית ועוד כהנה וכהנה התנהגויות נשיות שהיו צורך קיומי לא פחות מהתכונות הגבריות? אני מסופקת.
    ישנו ספר שאני ממליצה עליו הוא נקרא "חצי השמיים" "Half the sky" - הספר באנגלית. והוא מתעד את מצבן של נשים בעולם. אני ממליצה לכל מי שרוצה לפעול למען נשים לקרוא את הספר הזה על מנת להבין איפה אנחנו נמצאים - ורק כך נדע איך להוביל עצמנו לשלב הבא.
    קצרה היריעה... יש כל כך הרבה מה להגיד בנושא..
    תודה לך על ההמלצה על הספר. אני בהחלט אקרא אותו

    השבמחק
  3. מעשיר ומעניין כתמיד. לעניות דעתי אחד מסממני אי השוויון שיש בישראל בא לידי ביטוי בכך שישנן מעט חברות כנסת יחסית לגודלן באוכלוסיה וגם מעט שרות. כמו כן לצערנו ישנן מפלגות שנשים לא יכולות בכלל להבחר בהן כמו המפלגות החרדיות. בנוסף אי השוויון המגדרי בשכר ועוד. לדעתי צריכים לעודד חינוך מגדרי מגיל צעיר ולתת חופש לילדות ולילדים לעשות מה שהם רוצים ללא כניעה לתפקידי המגדר הכובלים. עידוד ספרות שוויונית מבחינה מגדרית כמו למשל מדד מנהיגותה ועוד. אילנית, שוב תודה על כתיבת נושא חשוב זה שהוא עשיר ורחב כמו הים. מאוראל

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מדברים עם הידיים (ולא רק) : מהי שפת סימנים ?

קריאת ספרים דיגיטליים ללא עלות: באמצעות הספרייה והרשת

אפליקציית "ליבי" היא מעשרת האפליקציות המובילות בעולם