הבלוג של הספרייה העירונית באר שבע

כתבה: אילנית יהודה הרב עדין שטיינזלץ בספרו: "חיי שנה: מאמרים לחגים ומועדי השנה היהודית" , טוען כי צירוף המילים "שנה חדשה" הוא בעל סתירה פנימית. כלומר, מצד אחד המילה שנה, מסמלת את מה שנשנה וחוזר על עצמו ומצד שני, המילה "חדש" מסמלת את מה שנולד ולא היה לפני כן. לקראת שנת תשע"ז, הספרייה, כמו השנה, מעלה את גלגל ימיה מחדש. בצד המשך קיום פעילות ספרותית ותרבותית ענפה, שדרוגים בתחום המחשוב ושדרוגי תשתיות, אנו מכניסים לספרייה מספר כתבי עת חדשים בתחומי דעת שונים. מהלך זה יאפשר לכם להעשיר את חווית הקריאה וליהנות ממגוון רחב של כתבי- עת, שחלק הארי שלהם ניתן להשאלה. כמו כן, תוכלו להסתמך על כתבי עת מחקריים לשם כתיבת עבודות חקר ו/או עבודות אקדמיות.   כתבי עת חדשים שהוכנסו/יוכנסו בקרוב לקטלוג הספרייה והינם ניתנים להשאלה    אדם עולם כתב עת אנתרופוסופי אשר דן ומציג את שיטת החינוך המאתגרת של ולדורף. ביסודותיה, שיטה חינוכית זו מאמינה באפשור הלימוד באמצעות משחקים, בדרך של הנאה חווייתית וללא שיעורי בית, לצד פיתוח מיומנויות מלאכה מעשיות כמו תפירה...

כתבה : אילנית יהודה במסגרת עבודתו השוטפת, אסף שוקי שפיר במשך שנים רבות פתגמים ומשלים בשפה הערבית. השימוש היום יומי בשפה זו גרם לו להבין ש"הפתגמים השונים, הנפוצים בשפה הערבית, הינם המפתח להבנת החברה, תרבותה וערכיה." בספרו,  "בערבית זה נשמע יותר טוב: מבחר פתגמים ומשלים בשפה הערבית"  כלל שפיר פתגמים ומשלים שמצא במקורות ספרותיים, באמצעי התקשורת הערביים ובאוספים שונים.  שפיר מייעד את הספר ל"כל מי שרוצה ללמוד על החברה הערבית ותרבותה דרך פתגמיה, וזו דרך מצוינת ללמוד על ייחודיותה, אך גם יכול להיות שימושי למי שבא במגע שוטף או מזדמן עם אוכלוסיה דוברת ערבית, כדי לשפר את התקשורת ולהבין את הדקויות בצד האחר. זוהי גם דרך מעניינת להעשיר את הידע של מי שלומדים ערבית,וגם לאלו שהערבית הינה שפת אימם והם מבקשים לראותה דרך ראי התרגום והפרשנות לעברית..." בנוסף לאלו, בהתחשב בעובדה הפשוטה שמדינותיה השכנות של ישראל הינן ערביות ושקיים מיעוט ערבי במדינה, לימודי השפה הערבית לא מוטמעים מספיק במערכת החינוך. בבית...

בפוסט זה ארחיב על אחד הסיפורים שיסופרו בשעות הסיפור בספרייה, " אַרְיֵה הַסִּפְרִיָּה"  מאת מישל קנודסן. הספר יצא לאור בשנת 2006. קנודסן עצמה כתבה למעלה מארבעים ספרים לילדים, "אַרְיֵה הַסִּפְרִיָּה"  הידוע והפופולארי מבניהם. הספר תורגם ללשונות רבים ברחבי העולם והוא עטור פרסים וכיבודים לרוב. אז מה אם כן יש בו באותו אריה, שנכנס לספריה, שהצליח לשבות את לבם של ילדים ברחבי העולם כולו? ראשית, קיים בסיפור אלמנט חזק של הפתעה. מה פתאום שאריה ייכנס לספרייה וירצה ליהנות משעת סיפור? מוטב לו שילך לג'ונגל או לגן החיות, שם היינו מצפים לראות אותו. שם מותר לו להיות, שם הוא צריך להיות, שם הוא יכול להיות אריה. ספרייה היא בערך המקום האחרון שבו היינו מעלים בדעתנו למצוא את האריה הגדול,המאסיבי, השואג, המהיר, את המלך של החיות כולן. דבר זה לא ברור לנו מאיליו כלל וכלל והוא בחינת אבסורד שקם לחיים בין כתלי הספרייה. לאריה לעומת זאת, הדברים לגמרי הגיוניים, ברורים וטבעיים. הוא לא חושב שיש בהכרח ...

כתבה : אילנית יהודה ההיסטוריה עמוסה בביוגרפיות של אנשים ועמים שחיו תחת סוג זה או אחר של דיכוי. אנשים ששילמו מחיר אישי כבד על מנת להביע את עצמם ואת מה שהינם ועמים שלמים ששילמו מחיר דומה. הדיכוי לצערנו, כמו גלגל, במקומות רבים עדיין חוזר על עצמו. בכל זאת, באורח מוזר משהו, לעיתים נדמה שלדיכוי יש כוח פעולה הפוך. כלומר, למרות הניסיון לחנוק, להשתיק, לפגוע, לנתב בכוח את מה שמותר לבטא ואת מה שאסור, נוצר בדרך לא ברורה אפקט מהופך של תנופה חיובית. התנופה הזו כמו מדליקה כוח בעירה, משנעת מתוכה אנרגיה חדשה ומתפרצת. אולי להיפוך כזה מכוון הכתוב באומרו :" וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ" (שמות, פרק א',פסוק י"ב). פסוק זה, הבנוי על פי עיקרון הסובב והמסובב, כלומר, ככול שתענו אותו יותר כך יצליח יותר, משקף את הסתירה בין הניסיון לגרום לעינוי לבין התוצאה, פריצת הדרך. הפסוק נאמר על עם ישראל באחת מחויות הדיכוי הקשות שעם יכול לחוות - העבדות....

כתבה : אילנית יהודה מתנה צ'סלב מילוש מפולנית: דוד וינפלד יוֹם כּהֹ מְאֻשָּׁר. הָעֲרָפֶל נָמוגֹ מֻקְדָּם, עָבַדְתִּי בַּגָּן. יונְֹקֵי דְּבַשׁ נִצְמְדוּ אֶל פִּרְחֵי יַעֲרָה. לאֹ הָיָה דָּבָר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה שֶׁרָצִיתִי לְעַצְמִי. לאֹ הִכַּרְתִּי אִישׁ שֶׁכְּדַאי הָיָה לְקַנֵּא בּו. אֶת הָרַע שֶׁהָיָה שָׁכַחְתִּי. לאֹ בּשְֹתִּי לַחְשׁבֹ כִּי הָיִיתִי מַה שֶּׁהִנְנִי. לאֹ חַשְׁתִּי כָּל מַכְאובֵֹי גּוּף. בְּהִזְדַּקְּפִי רָאִיתִי יָם כָּחלֹ וּמִפְרָשִׂים. השיר "מתנה" נכתב בידי המשורר הפולני, צ'סלב מילוש , (1911-2004) בשנת 1971, שנה לאחר שהפך באופן רשמי לאזרח אמריקאי. קריאה בשירתו של מילוש מעידה על כך שהיה מסיבות שונות, אדם למוד סבל. במקומות רבים השירה שלו היא דיאלוג מתמשך עם הסבל, סוג של דיון על מקומו ותפקידו בעולם. ניתן להבין זאת לאור העובדה שפעל ויצר על רקע מאורעות הדמים של המאה העשרים, פריצתן של שתי מלחמות עולם ועלייתם של משטרים דכאניים לשלטון. על אף העובדה שהסבל הוא נושא חשוב בשירתו, מ...

כתבה : אילנית יהודה "ספר האגדה" שערכו ח"נ ביאליק וי"ח רבניצקי יצא לאחרונה לאור בהוצאה מחודשת  הכוללת פירוש חדש מאת פרופ' אביגדור שנאן. בפוסט זה אתייחס לשתי אגדות תלמודיות המצויות בספר זה וקשורות לחג פורים. אגדה אחת מתייחסת לתלייתו של המן.  לפיה, המן מתחנן בפני מרדכי ומפציר בו שיחסוך ממנו את ההשפלה הכרוכה בתלייה על עץ, שכן עליו לזכור שהוא בכל זאת אדם בעל ייחוס רם מעלה אשר שימש בתפקידים בכירים בממלכה : "וַאֲנִי הָמָן פַּתְשְׁגָר הַמֶּלֶךְ הָיָה שְׁמִי וְאָב לַמֶּלֶךְ נִקְרֵאתִי". מרדכי לא שם ליבו אליו ואז מתעוררת השאלה: על איזה עץ יתלה המן? "הִתְכַּנְּסוּ כֻּלָּם לְעֵצָה וְאָמְרוּ: מִי שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה יִתָּלֶה הָמָן עַל רֹאשׁוֹ. הַגֶּפֶן אָמְרָה: נְמוּכָה אֲנִי וְאֵינִי יְכוֹלָה שֶׁיִּתָּלֶה עַל רֹאשִׁי, שֶׁמִּמֶּנִּי לוֹקְחִים יַיִן לִנְסָכִים. הַתְּאֵנָה אָמְרָה: אֵינִי יְכוֹלָה שֶׁיִּתָּלֶה עַל רֹאשִׁי, שֶׁמִּמֶּנִּי לוֹקְחִים לְבִכּוּרִים וּמִמֶּנִּי לָבְשׁוּ אָדָם וְחַוָּה. הַזַּיִת אָמַר: אֵינִי יָכוֹל שֶׁי...

כתבה : אילנית יהודה ספרה החדש של רות  מרקוס, "מין ומגדר בפסלי הזוגות של ג'אקומטי", עוסק באחד מגדולי האמנים הסוריאליסטיים של המאה העשרים, אלברטו ג'אקומטי (1901-1966). הסוריאליזם (מקור השם הוא צרפתי ומשמעו מעל-לריאליה, מעל למציאות) הוא תנועה אמנותית שצמחה באירופה ובעיקר בצרפת, בשנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת. ג'אקומטי, שווייצרי ממוצא איטלקי, הוא צייר ובעיקר פסל. אחת מעבודותיו משנת 1932, "הארמון בארבע לפנות בוקר", מוגדרת במקומות מסוימים, כיצירת הפיסול הסוראליסטית הראשונה.  פסלי הזוגות של ג'אקומטי נוצרו בין השנים 1925-1935. תפיסת המין והמגדר שעולה מן הספר, מציגה אדם שחילק, באופן שמוכר לנו משחר ההיסטוריה של תרבות המערב, את המין האחר, כלומר הנשים, לקדושות ולזונות. יחסיו הסבוכים של האמן עם נשים ובעיקר עם עצמו, באו לידי ביטוי באופן בו הוא מייצג בפסלי הזוגות, קשת רחבה ומורכבת של יחסים בין המינים. ברוח הסוריאליזם סבר ג'אקומטי כי השאיפה האמנותית לייצג את המציאות, סופה כישלון ידוע מראש. עם זאת האמין, כי אותה שאיפה, מולידה חיים מתוך הרצו...